אור הראשון נגנז לצדיקים לעתיד לבוא. צ"ע מה ענין שראה שאין העולם כדאי להשתמש בו וגנזו לע"ל. הענין הוא: דע שהקב"ה נק' טוב ומטיב, וכל טוב בא מלמעלה דרך ההמשכה שאין בו חלק רק טוב אחד רק כשבא לזמן החשבון והמספר נכנס החלק כ"א בכלי שלו לפי המקבלים ונתלבש בזמן. ד"מ מלך שרוצה להיטיב למדינה וכשבא לפרטיות מטיב לכאו"א לפי מדריגתו והנה יש ב' חילוקים בנין הטוב א' הוא שבא מחמת בקשות עמו ר"ל ע"י העלאת מ"נ הב' מה שעשה מעצמו לפי רצונו הפשוט לעשות טוב וזה שבא ע"י בקשות עמו לא יהיה כ"כ מרובה מפני שהם אינם יודעין הרצון של המלך איך הוא בעל טובה ומטיב לכל וזה ע"י העלאת מ"נ אינם יכולין להשיג רצונו הפשוט אבל מה שעושה מעצמו היינו עושה מצד כבודו שזהו כבודו להטיב טובתו אין שיעור לפי ענין כבודו דאין לו שיעור והנה ידוע שהקב"ה ברא את העולם מצד נדבת טוב שיהיה ניכר מלכותו נמצא האור הראשון היה בלי שיעור שהיה מרצונו הפשוט ולכך חוזר מתנת חנם גדול מאוד ולכך לא היה העולם ראוין להשתמש שלא יוכלו לסבול גנזו לצדיקים ר"ל שברא העולם שיהא סדר נכון להנהגתו אך בעת שמצטרך להשתנות הוא ממשיך מזה האור הראשון שיצא מרצונו הפשוט כמו שמצינו בר' פנחס ב"י שא' לגונאי נהרא אני גוזר עליך שתפלוג מימיך שהיה מקשר עצמו לרצון הקדום והפשוט שגזרה חכמתו ית' והמשיך משם ולפיכך אמר אני גוזר עליך והוא הלך לפדיון שבויים להעלות ניצוצת קדושה אמר פלוג מימיך. מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה הם מחשבות זרות נקראים מים רבים הם יורדי הים באניות שבאו למדריגות יורדים שיורדים ממדריגתן כדי שיעלו אח"כ ניצוצת הקדושה וירידה היא צורך עליה כמ"ש במ"א עושי מלאכה במים רבים המה ראו מעשה ה' דאף במעשים האלו הוא השם וזהו פי' המשנה השוכח עיקר שבת דתילה איקרי שבת שצריך לעמד דבמנוחה להביא הדברים לעלם התענוג הוא הולך מחוץ לתחום ומחשב מחשבות אחרות ושוכח וע"ז מביא בגמ' בתינוק שנשבה בין הנכרים כפי מש"ל לזה אמר פלוג מימיך שלא לבלבלו יותר ונחזור לענינא שבאם יתקשר האדם לרצון הקדום יכול להמשיך משם השתנות מה שירצה לעשות נס וזהו מש"ה ונפלאותיו במצולה כי פל"א אות אלף למפרע ואח"כ תי"ו כסדר וזהו שממשיך מא' ועד תי"ו ואף הנו"ן כפוף עליהם דהיינו גם וכן היה במרע"ה שנא' ויצא משה וירא בסבלותהם שרצה לעשות הגאולה להיות גאולה שלימה להוציא כל הנצוצות קדושה ע"י חכמה שהיא תחי' את בעליה שהיא מחי' כל השבירות ולכן כתיב וירא דראי' נק' חכמה ורצה לקשור עצמו לרצונו הפשוט כנ"ל ולהביא המשכה ע"י חכמה אך דתן ואבירם לא רצו לקשר את עצמם במשה ולזה היה צריך התקשרות כולם ולכן כתיב וירא וכו' וידע אלהים שהיה ע"י הדעת ולכך לא היה גאולה שלימה ותבין והיה צריך להעלותן ע"י י' מכות זהו גנזו לצדיקים לע"ל כל צדיקים שיהי' עתידים לבוא באיזה זמן שיהיה שיתנו להם לעשות נס ולכך כתיב ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד וארז"ל כשם שהקב"ה נק' אחד כך אותו יום נק' אחד ר"ל כמו שהקב"ה נקרא אחד ואין שני לו כך היה היום אחד ר"ל אור ראשון שלא ע"י העלאת מ"נ רק מרצונו הפשוט והוא נק' ג"כ אחד כנ"ל וגנזו וזהו אוצר מתנת חנם כנ"ל ובדרך זה נבאר בסדר שמיני וישא אהרן את ידו כתיב וידיו קרי ויברכם וירד מעשות החטאת וכו' ואח"כ ויבא אהרן ומשה אל אוהל מועד ויברכו וכו' ובזה הוא מתורץ שהכהן צריך להגביה ימין על שמאל לכך כתיב ידו ומדת אהרן ימין כהן איש חסד וגם נוכל לפרש כל ז' ימי מלואים ע"י משה הי' דמשה זכה לבינה דכתיב ראשו כת"ם פז ר"ת כהונה תורה מלכות והיה ממשיך לו וכתיב ופתח אוהל מועד תשבו יומם ולילה ז' ימים שהיו ממשיך לז' ימים וכתיב זמן משחת ה' עליכם ובתחלה ע"י הקרבנות היה ממשיך לאהרן עצמו ולכך כתיב ידו הוא תורה שבכתב במקום חקיקות האותיות שמחכמה באים האותיות דבמחשבה עיקר האותיות ואח"כ באה לקול ודיבור ידו כתיב היה לאהרן עצמו לכך כתיב וירד ר"ל שירד מהחכמה חכמה מאין תמצא וצריך להחזיק עצמו לאין ואח"כ באו משה ואהרן אל אוהל מועד והמשיכו לכל העם: