כלל הדברים שכל מה שרואה ושומע וכל המקריות שיקרה לאדם הכל הם באים להתעורר אותו, הן דבר אהבה הן דבר יראה והתפארות וניצוח והודיות והתקשרות וממשלות כלליות הם בשני אופנים או שבא לו בתפילה המעשים רעים שעשה כבר באים כנגדו במחשבה שלו כדי לתקנם ולהעלותם וזהו כמשל מי שרואה במראה שרואה כנגדו פרצופו כך בא לו במחשבה המעשים שלו או שבאים אותיות מהשבירה וזה צריך להשגיח אם הם אותיות מהאהבה ויראה או כיוצא משאר מדות זה בתפילה וגם בכל עת לפעמים מתפחד האדם מדבר מה או מאיזה בריה הכל בא לו כדי להעלותה ולפעמים רואה דבר אהבה או יראה עד"מ אדם שמורגל בליצנות מראין לו לצנותא דע"ז דהיינו אם רואה פתאום ע"ז יבין שלא בחנם ראה זאת או אם שומע לצנותא הכל כדי לתקן הלצנות וימתיק בשורשו שיעלהו לשורש אהבה ולכך כל מה שאסור יש כנגדו היתר והבן וזה הכלל שכל מעשיו יהיה בדביקות להש"י וישגיח על הכל על כל אשר יראה וישמע וכ"ש שיעשה וזהו שנא' על שהע"ה וידבר על העצים ואבנים וכו' שעל כל מה שראה אמר על כולם טעמים שמגיעים לעבודתו ית' ופשיטא שכל מה שבבית הכל צריך לעבודת הש"י הן טהור הן טמא וכל הבריות והכל הוא בעצמו שהנהגתו מלובש שם. דרך משל שהאדם והאשתו הם גוף א' ובניו הם המקבלים נקראו בניו נוקבא נגדם אף שהאשה היא נוקבא אבל בערכם שהם מקבלים הבנים נקראו נוקבא ונגד הבנים הבית היא הנוקבא וזהו שאמרו רז"ל ביתו זו אשתו ונגד הבית כל כלי תשמישו וכל הדברים שבבית מקטן ועד גדול הכל נקראים נוקבא וזהו צריך הבחנה גדולה שכל מה שרואה בבית הבריות משונים מה שבאים לפעמים הכל הוא הוא בעצמו דהיינו שצריך להנהגתו ומזה יודע לו כל הצריך לענינו ולעבודתו ובהכל מלובש השגחתו יתברך וד"ל.
וזה לא בגבורות הסוס יחפץ הוא רמז למדרגות תחתונות שהסוס טפילה לרוכב והמדרגות התחתונות הם טפילים היינו שבא לו פחד מאיזה דבר זה מעורר לו יראה כי באים לו אותיות מהשבירה השייך ליראה ולא בשוקי האיש ירצה שהשוקיים הם מדרגות תחתונות לא מפני שיפחד מפני זה שלח לו הקב"ה רק רוצה ה' את יראיו המיחלים לחסדו להעלות היראה שמיראה באה לו אהבת הבורא ונמשול משל לאיש חיל שבא אל האד' לקרוא אותו אל המלך ובא בכעס גדול ובפחד ומלובש בגדי אימה ופחד והאדם מתירא ממנו ובאמת אינו כלום כי אין לו לאדם לירא ממנו כלל רק מפני שיראת המלכות מלובש בו שבגדיו הוא סימן שחותם המלכות בו אבל בעצמו אינו כלום ואם האדם הוא חכם אינו חש לדבר עמו ואינו מתיירא ממנו ומפחדו ומאימתו רק תכף הוא ממהר לילך אל המלך עצמו או לפעמים בא איש מהמלך בתנועות מהאהבה ומי שהוא טיפש הוא מתענג ומשתעשע עם השליח מחמת שומע ממנו דברי אהבה אבל מי שהוא חכם יודע עיקר הוא רצון המלך ואהבתו ואומר מה לי לדבר ולהתענג עם השליח הלזה ואלך לעיקר ושורש התענוג והאהבה הולך אל המלך ואינו משגיח על השליח. כך כל הדברים שבאים הן אהבה הן יראה ילך למלך הוא הקב"ה ויעלה הכל למעלה הן אם בא לו איזה דבר יראה חיצוניות או היזק ח"ו או נזדמנה לו איזה שמחה ותענוג הכל יעלה למעלה למלך עליון ולא יעשה כמו השוטה שהוא מתענג ומשתעשע ואוכל ושותה ושוהא עם השליח השלוח לו מאת המלך ומחמת זה הסיח דעתו ושכח ששלח המלך לקרוא לו ואף אם בא יבא לפני המלך יחר אף המלך בו מאוד ושמחתו נהפך לו לתוגה ולא כן החכם אשר עיניו בראשו לאמר מה לי להרבות דברים עם השליח טוב לי לילך להמלך לעשות רצונו לכן צריך האדם להתישב מאד בעבודות השי"ת על כל דבר ודבר ואם נפשך לומר איך יכול האדם להעלות במחשבתו כל דבר להיות ממותק בשרשו אך כי הנה תמים תהיה עם ה' אלהיך ותי"ו דתמים רבתי דלכאורה התיו רחוק מאלף ד' מאות מדרגות והאיך יכול להאיר בה האלף אך באמת אמירה לגבוה כמסירה להדיוט דמי ר"ל ד"מ אם אדם רוצה לעלות כשהוא עומד במדרגה תחתונה אינו יכול להגיע ולהשיג למעלה העליונה רק כשהוא הולך ממעלה למעלה אבל אם הוא עומד שם מעלה יכול להעלות מלמטה ברגע א' וזהו אמירה לגבוה כו' ד"מ קטן צריך לילך יותר מגדול והמחשבה ג"כ גדול ממעשה הרבה ולכן א"צ רק שיחשוב במחשבתו ומעלה תיכף לשרשו ולכך התי"ו משתוקק לאלף ויש בו כל הד' מאות אלפי"ן ולכך התי"ו גדולה שהם מאותיות המחשבה.
כל התורה כולו שמותיו של הקב"ה שיש בתורה כל המדות עניינו אהבה ויראה והתפארות וניצוח והודיות והתקשרות וממשלה כלליות, ובה יכול לתקן כל מה שפגם אם פגם באהבה ח"ו כשלומד בתורה ענייני אהבה בדביקות בדו"ר ובא לידי תענוג מביא לעולם התענוג ובא לו חכמה והחכמה תחי' כו' כנ"ל.
להגיד כי ישר כו'. שיש אדם שבא לו מחשבות זרות בתפלתו אבל דוחק א"ע ומבטל אותה כ"פ בתפלה א' נמצא באדם זה אין הדביקות עולה כשורה וביושר רק בעקימות כי בברכה א' עולה הדביקות ביושר ובברכה א' לא, אבל זה שמתפלל כל התפילה בדביקות וזהו להגיד לשון המשכה כי ישר ה' צורי שילך המחשבה בדביקות הבורא ביושר ולא עולתה בו: