מ"ש בפסוק ויפן פרעה ולא שת לבו גם לזאת. והענין הוא דכתיב מציון מכלל יפי אלהים הופיע (תהלים נ,ב) דמציון הושתת העולם לפי שהיא עיקרה של עולם וחיותו וכל הארצות יונקת ממנה. וכן בשלמה המלך עליו השלום אמר וידבר אל העצים ואל האבנים שהיה יודע איזה חלק בארץ הולך לכוש ונוטע שם פלפלין וכן השאר וזה בעולם וכן בנפש שישראל הם עיקר החיות וכל האומות המקבלות מישראל חיות וכל אומה ואומה בפ"ע. וז"ש ויאמר משה אל העם החלצו מאתכם אנשים לצבא ויצבאו על מדין. ר"ל לברר אנשים שהם כנגד מדין ופרעה נקרא תנין הרובץ בתוך יאוריו וכן פלשתים שיצאו ממצרים נקרא ע"ז שלהם דגון לשון דג וז"ש יעקב יהי דן נחש עלי דרך זה קאי על שמשון לפי שהיה ג"כ מאותו חלק שכל נחשים יונקים ממנו אך מפני שהיה עדיין בזה בחי' רע שהתעה לחוה שנאמר כי תאוה היא לעינים והוא אמר כי ישרה היא בעיני ע"כ כתוב הנושך עקבי סוס וגו' וזה ג"כ רמז לפרעה בזה שנהפך המטה לנחש ונחש למטה לרמז ע"ז שלו ולא שת לבו וכו'.
אית' בזוהר משכן איהו בלא רברבנוהי פירש דמשכן שעשה משה לא שלטה בו יד אויב שהחזיק את המשכיל וזהו למעלה מהמדות כי משם באים אל כל המדות והם היו דור דיעה כי עבודתו היתה כסא של רגל אחד שעבר אותו י"ת בכל עצמיות כמשל אחד שיושב לפני המלך שיש לו בושה גדולה ממנו עד שאין מחשב אם המלך אוהב אותו כדי שיאהבנו אלא מחשב גדולתו כדי שיבוש ממנו וזהו מדריגה שלמעלה מהאבות. כי האבות הן המרכבה אברהם נעשה מרכבה להש"י מחמת אהבה ויצחק מחמת יראה כידוע וקודם חטא עגל היו למעלה ממדת אבות ולא היו צריכין לזכותם ואחר החטא רמז לו הקב"ה שיזכיר זכותם ואמר זכור לאברהם אבל משה נשאר במדרגותו והוא עשה את המשכן בהסתכלותו עליו וקראה ועשה כתבניתו אשר אתה מראה בהר שהביא השראת השכינה עליו ובהסתכלותו והחזיק את המשכיל בהדיבור לפיכך לא שלטה בו יד אויב כי א"א להיות שבירה במה שלמעלה מהמדות כנודע וזהו איהו בלא רברבנוהי אבל מקדש שבנה שלמה והוא הביא את כל מדריגות תחתונות ואהבה ויראה הביא אותן להקב"ה כידוע איהו ורברבנוהו פירש הוא ית' עם המדות.