פטורים מתפלה. דתפלה דוקא בעמידה ואין יכולין לשהות כ"כ [ב"י תר"י] וקשה דיתפללו דרך הילוכם מידי דהוה אמתפלל בדרך וי"ל בשעה שהולכי' ה"ל עוסקים במצוה ופטורין מתפלה מ"מ בק"ש חייבים דבקל יכול לקרות עסי' ל"ח:
מצות עשה. כ"כ הרמב"ם דס"ל דתפלה מ"ע דאורייתא היא דכתיב ולעבדו בכל לבבכם וכו' אך מדאורייתא די בפעם אחד ביום ובכל נוסח שירצה ולכן נהגו רוב נשים שאין מתפללות בתמידות משום דאומרי' מיד בבוקר סמוך לנטילה איזה בקשה ומדאורייתא די בזה ואפשר שגם חכמים לא חייבום יותר והרמב"ן סובר תפלה דרבנן וכן דעת רוב הפוסקים ועיין בתוס' דברכות דף כ' ריש ע"ב ובסמ"ק כ' שמצו' להתפלל בעת צרה: “A positive commandment” – So wrote the Rambam, who thinks that tefillah is a positive biblical commandment, as it is written, “and to serve God with all of your heart…” But biblically, it is sufficient to recite one prayer a day, in any formulation that one wishes. Therefore, most women have the practice of not praying regularly, because immediately after washing their hands in the morning they say some request, and this is biblically sufficient, and it is possible that the sages did not extend their obligation any further. But the Ramban thinks that tefillah is rabbinic, and this is the opinion of most decisors.
חייבים לחנכם. ומ"מ רשאי ליתן להם לאכול קודם התפל' וכמ"ש סי' רס"ט ועסי' שמ"ג:
מפסיק לק"ש. וצריך לברך לפניה ולאחריה [רמב"ם פ"ב] והא דאמרי' דלביש ומצלי היינו ק"ש (תו' דף י"ח במס' שבת) ש"מ דס"ל דאף שהפסיקו לק"ש חוזרי' ללימודם ואסור להם להתפלל כיון דבלא"ה אין מבטלין מלימודם אפי' רגע אין מברכין על התפלה מפני שאין לה קבע (רד"א):
אינו פוסק. מ"מ ילמוד הלכה שיש בה יציאת מצרים כדי להזכירה בזמנה ואחר לימוד יגמור כל ק"ש (כ"ה בגמ' דברכות דף י"ג) עסי' ע' ס"ד דברי הע"ת סק"ה תמוהים:
אינו פוסק כלל. אף על גב שבסי' פ"ט פסק דאסור ללמוד משהגיע זמן תפלה דלא כהר"ן מכל מקום אם התחיל אינו פוסק כנ"ל: