חן יוצק יומתק מפה מדבר. הפעוט והשפל בן המחבר. בעבור כבוד אביו חילו יתגבר:
ברוך אברם לאל עליון אשר מג"ן צערו בידו וכוחו לסבול לקבל עליו יסורים של אהבה. שלא היה בהם ביטול תורה. כי אף על משכבו היה נאנח. לא שקט ולא נח. כל ימיו חול"ין בטהרה היתה לו. ולא משו תלמידיו מבית אהלו. וכמעט שלא היה בו כח. נרדו נתן ריח. שמן אפרסמון וצלוחית של פלייטון. נתן למשוח להתפשט כל קמטין. לא הניח דבר גדול וקטן. לכולם היה שוה. לתלמידיו צימאון לרווה. גדולי הדור השכימו לפתח אהלו. כל דבר הלכה לשאלו ולא מנע מהן במחלו. וכל זאת יעידון ויגידון. ספוני וחשובי גבורי כח בני קהילתו. יודעו ומכירו איכותו ומהותו. קהלה מפוארה ק"ק קאליש יצ"ו. איך הוא זורה ברוח חן. ובכן בוחן. בורר כמו רוכל. לבד אוכל. בזכרי זאת תרדנה עיני דמעות שליש. ולבי מאוד מחליש. מדוע שגיתי. מכיר לי לא ראיתי. ולשאוב מבארו פרי עץ החיים לא זכיתי. אמנם זאת היא נחמתי. שהאב מזכה את בנו בחמשה דברים. ה"ה שאדוני אבי ז"ל חיבר כמה חיבורים לא למענו להתפאר ולהתגדל כי אם מגודל בקשת החברים. שבקשו ממנו חידושים על הארבע טורים. והשיב להם בגודל ענותנתו. הלא תמצאו תמונתו. די לנו בראשונים. ומה לנו להצטער על אחרונים. הלא על שלשה כבר מבואר ומפורשה. ועל ארבעה לא אשיבנו ריקם. אשר עדיין לא נמצא שום פירוש על טור אורח חיים. ולגודל אהבתם לא מנעו מאתם. וכשכתב הספר הזה לא היה בן (שלשים)[חמשים] שנה. ובשגם ביסורים קשים היה מדוכא ומעונה. ומספר הזה לא ידע אנוש ערכה. איה היא גנוזה וטמונה. כי כבודה פנימה שכונה. כי מרוב חריפותיו ובקיאותיו מעייל פילא בקופא דמחטא. קולע אל השערה ולא יחטא. המפורסמות אין צריכין ראיה. שיהיה נאה ומתקבל בעיני כל ומרוצה כריח ניחוח ועולת ראיה. אף שדודי האלוף התורני מהר"ר יודא ז"ל חתן החסיד מהר"ר אייזיק ר' מארדיש מקראקא. טרח ויגע וכתת את רגליו לק"ק אמשטרדם. לבית הדפוס אמר עם הספר. רק העיקור היה חסר מן הסיפ"ור. כי לא היה לו משפט מעו"ת. ובין כך ארחות חיים ממנו תוצאות. אך הקדים כשחר ונתקבל לרצון ספר עולת התמי"ד. ובעיני כל היה חביב וחמיד. והדברים עתיקים. נאמרו לקרות לפני אדוני אבי ז"ל מפי ותיקים. וחיפש בנרות בדוק שבעין בס' עולת התמי"ד לידע מאין תמצא כל מרגליות ואבן יקרה גדולה וקטנה. ואיזה היא מקום בינה. ומה לי להכניס ראשי בין ההרים המורים. הקורא יראה כאשר נתווכח עמו בדברים ישרים וברורים. ואחרי כל הבא ספר התורה היה נחבה. וארון הקודש נשבה. ויגוע אברהם ויקבר בישיב"ה טובה. ובקוצר ימים יגע בתורה כתלמיד ותיק בן מאה שנה גובר כמו מעין הנובע. ולשער החמשים לא הגיע. והניח אחריו ברכה ברכת אברה"ם לו ולזרעו אחריו:
ואני צעיר הייתי לימים. שפל בעיני העמים. לא העליתי על לבי ניחומים. אף בשגם עמדתי על דעתי. את שאהבה נפשי בקשתי. ולא מצאתי כמעט שעברתי. מצאוני השומרים לבוקר אור חדש שיתגלה. ושאלוני אנה פנה דודך והודך. ונבקשנו עמך. ונצא בעזרתיך. עזרת ה' בגבורים. כי הספר היה טמון בסדקים ובחורים. תחת רשות אחרים. אשר לא שמעו בקול הורים ומורים. אף שנגזר עליהם בגזירות קלים וחמורים. מגאוני ארץ בחרמות ושמתות ונידויים. עד שהעיר ה' את רוח המקנאים. קנאת ה' צבאות עלי שמים. ועמד לימין צדקי. והוציא לאור משפטי ודיני. לפני מאורות הגדולים הרבנים דד"א יצ"ו. כאשר בידינו כתבים ופסקים ואז לא חסתי על ממוני. ובעניי הכינותי ושנסתי את מתני. להתחזק להיות לאיש לצאת ולבוא כדרך כל הארץ. להציב מצבת קבורת אבותי. ועזבתי את בני ביתי. וממקום למקום נדתי. ולפני קציני אלופי רוזני מנהיגי פולין גדול כפי שטחתי. והעירוני ברעיוני. בבשת פני. עד שנתנו מקום לדברי. והזילו מכספם לפני. ותליתי את זייני. מתוך דוחקי ועוני. ואמרתי לנושא מגינ"י. ה"ה האלוף מהר"ר שבתי משורר אליו נשאתי את עיני שאהיה בצלו מתלונן. ומה מאוד הייתי מתחבט ומתחנן לפניו. והראיתי לו פסקי כתבים מד' ארצות. וכתב מיוחד מהגאון אב"ד מדינה יצ"ו. דפולין גדול עם רוזני קציני מנהיגי מדינה יצ"ו. ויהי כדברי אליו יום יום נתן מקום לדברי אלה והוציא מכח אל הפועל בתוספות מרובה על העיקר על מעט מעותי. שהיה בידי מקהלות קדושות. ומה מאוד ששו בני מעי דאשכחנא הנהו תרי מגינים. מגן דוד ומגן אברהם יחדיו המה פונים. כעמר נקי המוכן למלות. לפני אלקפתא ור"ג בחיבור חיבורים. אשר זיכני השם לחבר דברי חכמי חרשים. אשר הם לכל דבר ראשים. ולכל ענף שרשים. ובכתב ידי א"מ ז"ל לא מצאתי שום הקדמה. כי מגודל ענותנותו היה חביב לו שיודפס הספר ואף לא יקרא שמו עליו. ואף אני לא למעני אעשה ולא לכבוד בית אבא כי אם לזכות את הרבים ויפוצו מעיינות חוצה. שלא תהיה התורה הזאת מונחת בקרן זוית. כי היא חיים ואורך ימים למחזיקים למגני עליהם בעידנא דעסיק ביה ובעידנא דלא עסיק ביה. ע"כ קראתיו בשם מגן אברהם וכששמעתי מתלמידיו המופלגים שי' שפעם אחת שאלו את רבם היאך ומה יקרא שם של הספר. והשיב להם באקראי בעלמא נ"ר ישרא"ל ר"ת נר יפה של ר' אברהם הלוי. בכן אחזתי ידי בתרין בתי אבות שאברהם נכלל בישראל להיות לנו הנר למאירת עינים. וגם נר ישראל בגי' מגנ"י אר"ץ דו"ד אברה"ם הסג"ל ז"ל. וזכרה לי אלהי לטובה. שעוררתי לבי הנדיבה. ואודה לה' דגול מרבבה. שזיכני לראות גמר המלאכה החשובה. כה יזכני ה' לעבדו ביראה ובאהבה:
כ"ד המתפלש בעפר ומצפה לישועה לחונן דעה:
נאום הקטן חיים בן לא"א החסיד מוהר"ר אברהם אבלי סג"ל זצ"ל מק"ק קאליש