ס"ק א אפי' כו' ה"ל כב"ה כו' ור"ל כיון דהוי כב"ה א"כ אסור מה"ת ולכך לא מהני נתינת מים דדוקא לגבי מי רגלים מהני נתינת מים כיון דמה"ת אינו אסור אלא כנגד העמוד ואח"ז אינו רק מדרבנן ולכן הקילו בנתינת מים כ"כ הרב"י בשמם אבל אליביה דנפשי' כתב טעם אחר דדוקא מי רגלים שהם צלולים ומתערבים עם המים ומתבטלים ולכן שרי. משא"כ עביט וגרף דהבלוע בהן אינו מתערב עם המים ואינו מתבטל לכך לא מהני נתינת מים ע"ש:
ונ"ל דאם הכלי מיוחד ג"כ לתשמיש אחר כו' מותר אפשר דוקא לטעם הרא"ש ורמב"ם הנ"ל דה"ק דמחמירים בהן דדינו כב"ה וצואה וא"כ י"ל דדוקא במיוחד למי רגלים או צואה. אבל במיוחד גם לתשמיש אחר לא אבל לטעם הרב"י דמה"ט לא מהני נתינ' מים דהבלוע אינו מתערב עם המים א"כ אפשר אפי' מיוחד גם לתשמיש אחר אסורה דמה בכך דעכ"פ יש בו בלוע מי רגלים וצואה ואינו מתבטל בנתינ' מים:
וה"ה כו' ובכל פעם כו' זהו לפע"ד מספיק גם לטעם הרב"י דלא היה בשום פעם בלוע ממי רגלים לבדן אלא במי רגלים שכבר נתבטלו במים קודם שנבלעו בו: