(ס"ק א) ולברך עליו. דאף מי כו' דאי לא היו הנשים מקבלים שכר עליה לא הוי שייך לברך וליתן שבח על המצוה ההיא. בשלמא על מצו' שמקבל עליה שכר ראוי לו ית' השבח עליה. שע"י שנצטוינו בה אנו מקוים לזכות לשכר המצוה אפי' עובד שלא ע"מ לקבל פרס. מ"מ מצוה שניתן עלי' שכר בזה אנו מכירים גודל ערך המצוה ונותנים לו ית' שבח שקרבנו למצוה ההיא ועי"ז קדשנו במצותיו משא"כ אי לא היינו מקבלים שכר ולכן כ' דאפי' מי שא"מ ועושה מקבל שכר. דאמרי' בש"ס גדול המצווה ועושה ממי שא"מ ועושה ואי לאו דגם מי שא"מ ועושה מקבל שכר. האיך שייך ע"ז לומר גדול המצווה כו' הא אין להם דמיון כלל דזה מקבל שכר וזה אינו מקבל שכר:
וש"ל וצונו ר"ל דאין בזה משום דובר שקרים כיון שהאנשים נצטוו ור"ל וקאי וצונו על כלל אומות ישראל שנצטוו בה:
וגם הם יש להם שכר. ר"ל שגם הנשים מברכות על מה שנצטוו האנשים דעי"ז מקבלת עכ"פ הנשים שכר כמו שאינו מצווה ועושה דלולי נצטוו האנשים עליה אפי' את"ל שאעפ"כ מי שהיה מקיים אותה היה מקבל שכר כמי שא"מ ועוש' מ"מ הלא אין זה מן המצות המושכלות. ולולי שה' צוונו בה לא היינו מעלין על דעתינו שיהי' רצון הבורא ית' במצוה ההיא ולא היינו מקיימים אות' כלל וממילא לא היו זוכים לשום שכר: