(ס"א ב') מדוחק וראי' כו' כוונת מ"א. דנראה מדברי הראשונים שיש ד' מחלוקת בדבר דבש"ע העתיק ל' הרמב"ם שכ' מדוחק משמע דאפי' לת"ח לא הותר אכילה ושתיה כ"א מדוחק והטור לא העתיק תיבת מדוחק וכ' הרב"י דגם הטור מודה דבעי' מדוחק ולרוב פשטותו דמה"ת נתיר בלי דוחק לכן לא כ' מדוחק אבל הב"ח כתב דהרי"ף והרא"ש והטור שלא כתבו מדוחק חולקי' על הרמב"ם וס"ל דאפי' שלא מדוחק מותר ומדברי רמ"א בהג"ה דס"ל דהר"ן דעה ג' דמחלק בין בה"כ ובין בה"מ דבב"ה בעי' דוקא מדוחק אבל בבה"מ אפי' שלא מדוחק מותר ודברי הג"א משמע שהיא דעה רביעית שכ' דאינהו (ר"ל רב אדא ורבינא שהביא מ"א פה) הוי מחמרי אנפשייהו (במ"ש שמעתא בעי צלותא) אע"פ שהיה מותר אפי' ביישובן. ומותר לאכול ולשתות בבתי כנסיות ובה"מ אפי' ב"א שאינן ת"ח עכ"ל הרי דהתיר אכילה ושתיה אפי' לשאינו ת"ח ומשמע אפי' שלא מדוחק והב"ח נדחק בדבריו של הג"א כי הוא נגד דברי הברייתא במגלה דף כ"ח שכתוב בה כל' הש"ע ואין אוכלים ואין שותים בה ע"ש וכ"ז גרם להם שהבינו מ"ש הרמב"ם מדוחק הוא תנאי דוקא כשהוא מדוחק ולא עלה על לבם לחלק בין אכילה ושתיה לשאר תשמיש והרב"י הביא ראיה להרמב"ם דבעי' מדוחק דרב אדא ורבינא הוי קיימי כו':
ול"נ דדוקא כו' ר"ל שאין מחלוקת בין הרמב"ם ור"ן וטור:
יתבטלו מלמודם וא"כ כל אכילה ושתי' של ת"ח הוא מדוחק שלא יתבטל מלימודו:
וכמ"ש הר"ן על עובדא דר"א ורבינא הנ"ל וז"ל ואע"ג דאמרי' חכמים ותלמידיהם מותרים משמע לי דהיינו בבהמ"ד שעומדים שם כל היום כדאמרי' מאי בי רבנן ביתא דרבנן אבל ביה"כנ לא עכ"ל ומזה הבין רמ"א שהר"ן חולק על הרמב"ם דמשוה ביהכ"נ ובה"מ אבל לפמ"ש מ"א אין חולק דהרמב"ם מיירי כשלומדי' בבה"כ שכן היה דרכם בזמן הש"ס ולכן הותר להם אכילה ושתיה שלא יתבטלו מלמודם אבל הר"ן נראה מדבריו ולשונו דמיירי בבה"כ שאין לומדים שם ולכן החמיר באכילה ושתיה בבה"כ וה"ה דהצלת מטר אסור כה"ג:
וז"ש הרמב"ם מותרים לאכול ולשתות מדוחק ותיבת מדוחק אינו תנאי שכל אכילת ושתי' ת"ח בבה"מ הוא מדוחק שלא יתבטל מלמודו א"כ תיבת מדוחק שכ' הרמב"ם הוא טעם דמה"ט הותר לת"ח אכילה ושתיה ולכן סתם הרי"ף והרא"ש וטור ולא כתבו מדוחק כיון שאינו תנאי וכל אכילתן ושתייתן הוא מדוחק ובכל ענין שרי:
וכ"מ סעיף ד' ר"ל דלצורך מצוה מותר כגון שנקבצים לעבר שנה כו' ודין זה הוא בירוש' דהיו אוכלים בשעת עיבור שנה בבה"כ ומזה הוכיחו הפוסקים דסעודת מצוה מותר בבה"כ ומאי ראיה דשאני התם דהא לעיבור שנה היו צריכים להיות ת"ח גדולים והיו צ"ל סמוכים ולת"ח בלא"ה מותר לאכול ולשתות בב"ה. ול"מ למ"ד דאפי' שנא מדוחק מותר אלא אפי' למ"ד דבעי' מדוחק דלמא הירושלמי שכ' שהיו אוכלים בעיבור שנה בב"ה כשהיו מעברים שם בב"ה ר"ל כשהיה מדוחק א"ו דלא הותר אלא כשלומדים בב"ה ומדקאמר שהיו אוכלים בשעת עיבור שנה משמע דזולת זה לא היו אוכלים שם ע"כ מיירי שלא היו לומדים בבהכ"נ ואפ"ה הותר לצורך מצות עיבור שנה:
ואכילה ושתיה שרי לת"ח כפשטא ר"ל אפי' שלא מדוחק וא"כ אפי' את"ל דגשמי' לא מקרי דוחק מ"מ מ"ש אכילה דהותר אפי' שלא מדוחק אע"כ דכל אכילה ושתיה הוי מדוחק כמ"ש מ"א:
וגם בהג"א שהבאתי לעיל. מודה לזה דלא הותר אלא לת"ח:
ושרי אפי' ביישובן. דלא כהתו' והרא"ש שהובא בש"ע סי"א: