כל אות וכו'. הט"ז בסי' ל"ב ס"ק י' כתב דדברי הב"ח שכתב דאם נכתב מתחלה כך לא מהני תינוק תמוהים. דודאי אם אירע שכתב הסופר איזה אות פשוט ונסתפק לו אם הוא ארוך כשיעור וכו' ודאי מראה האות לתינוק וראי' מדברי מוהרי"ק וריב"ש וכו' עכ"ל. והנה באמת גם הרמב"ם כתב דין התינוק בתחלת כתיבת האות. ולפע"ד גם הב"ח הכי ס"ל. אלא דס"ל כהר"ם המאירי שהביא הב"י דבנקב באמצע הרגל אם אין ההפסק מונע את הקריאה המתוקנת לתינוק בינוני כשר. והד"מ כתב דגם דברי הטור מטין לדבריו (וע"ע בב"ח סוף סעי' י' ודלא כט"ז) ובזה הוא שמחלק הב"ח ואומר דאם מתחלת הכתיבה נעשה ההפסק ואפי' שלא מחמת נקב אלא מחמת איזה סיבה אחרת נשאר הפסק גויל באמצע הרגל (שאין כאן חסרון מחמת הקפת גויל) אפי' אם ההפסק דק עד שאינו מונע את הקריאה המתוקנת לתינוק לא מהני דכיון שנעשה מתחלת הכתיבה לא חזי לאיצטרופי. אבל אם עד ההפסק איכא שיעור אות ודאי כשר ואם אין אנו יכולין להבחין מודה הב"ח דיובחן ע"י תינוק כשמכסה החלק התחתון וה"ה אם אין הפסק אלא שכתבו כך שיש להסתפק אם הוא ארוך כשיעור או לא ג"כ יובחן ע"י תינוק וליכא מאן דפליג. ומ"ש הב"ח וז"ל אבל אם לא היה עד ההפסק מתחלת כתיבה אלא כמלא אות קטנה דידי' אין להכשיר כיון שלא נכתב כתיקונו מתחלה עכ"ל. הנה אם נקח את הדברים כהוייתן קשה טובא שהרי הוא דייק שם דבריו מלשון הטור וזה אינו מוכח כלל מלשון הטור וגם הסברא אינה מסכמת כלל לזה. אבל נ"ל כי תיבת אלא הוא ט"ס ומיותר הוא. אלא צ"ל אבל אם לא היה עד ההפסק מתחלת הכתיבה כמלא אות קטנה וכו' וזה ברור לפע"ד (שוב הגיעני לפי שעה או"ח עם חידושי הגאון מהרע"ק איגר זצ"ל. וראיתי שגם הוא פי' דעת הב"ח כמ"ש אבל לא העיר שיש ט"ס בדבריו):