שיהיו מעובדין לשמה. המג"א כתב הטעם משום דהל"מ שיהיו שחורות א"כ צריך שיעבדם וישחירן לשמן. והפרמ"ג הקשה עליו מה בכך שצריך השחרה לשמה אבל דלמא א"צ עיבוד כלל. וקושיא אלימתא היא לפע"ד דהא בגמ' שבת דף כ"ח אמרי' נהי דגמירי שחורות טהורות מי גמירי. ומכ"ש דאיכא לאקשויי נהי דגמירי שחורות עבודות מי גמירי. ומביא שם הפרמ"ג בשם הלבוש דצריכין עיבוד שיהיו רכין לכריכה ולקשירה. ואכתי צ"ע לפע"ד דהא הכריכות לאו דאו' וגם הקשירה כיון שעכ"פ אפשר לקשרם גם בלי עיבוד כלל אך שהוא מעבדן שיהיו נוחין יותר לקשירה מ"מ מאחר שאין העיבוד מן ההלכה מנ"ל דבעי' לשמה. ואולי י"ל משום דבמס' סוטה דף י"ז ע"א דרש רבא בזכות שאמר אברהם אבינו אם מחוט ועד שרוך נעל זכו בניו לשתי מצות חוט של תכלת ורצועה של תפלין. וכיון דשרוך נעל מסתמא מעובד שיהי' נוח לכריכה וקשירה גם הרצועות של תפלין צ"ל כן. וכיון דמדינא צריכין עיבוד צריך שתהי' לשמה. והלח"מ פי"ד מהל' אבל כתב דהרמב"ם מפרש פלוגתא דרבנן ורשב"ג ברצועות ופסק כרשב"ג. אמנם בחקירה א' (אות ט"ז) כתבתי הוכחה דהרמב"ם מפרש כמו רש"י דרבא כת"ק. והלכתא כותי':ולא רחוקה היא לפע"דלומר כי הרמב"ם מצא זאת באיזה ברייתא אשר לא נודעת לנו דרצועות בעי' עיבוד לשמה. וכ"כ נושאי כליו בכמה מקומות. וכעין זה כתב הב"י בסי' רע"א לענין מה שכתב הרמב"ם דס"ת פסול אדוכסוסטות. וע' ביאורי הגרא"וו:
להשחיר גם החודים וכו'. הנה הרמב"ם כתב דאחורי הרצועה תהי' כעין הקציצה וכתב עוד ונוי היא לתפילין שיהיו כולן שחורות הקציצה והרצועה כולה. וכבר כתבו הב"י והד"מ בשם האו"ז דלפי"ז יש להשחיר את הרצועות גם מצד פנים אלא שלא נהגו כן. אבל מקום החתך שנראה מבחוץ (בפרט כשהעור עב ומשחירין תחלה כל העור שלם ואח"כ חותכין אותו לרצועות) נראה לפע"ד דודאי יש לדקדק להשחירו שם. ואולי בכלל ההלמ"מ היא כיון שנראה מבחוץ:
קשר של תפילין וכו'. כתב בס' מלא"ש סוף כלל כ' וז"ל. אם פתח התפילין כדי לבדוק הפרשיות וכדומה ותפרן אח"כ מחדש לא יתן הרצועה תוך המעברתא עם הקשר הישן אלא יתירהו ויתן הרצועה אל המעברתא ויעשה הקשר מחדש. דיש לספוקי בזה מחשש תעשה ולא מן העשוי וכמדומני שמעתי כך בשם הרב מוהר"ם קארגויא זללה"ה עכ"ל. ולפמש"ל בסי' י"ז סק"א בשם הב"ח ע"ש. גם בזה ליכא משום תעשה ולא מן העשוי דהא התפירה היא גמר הכשר התפילין. וכ"ש הוא דהא הכא נעשה הקשר תחלה בהכשר ולצורך: