רש"י על שם שהלהב עולה כתב בהדלקתן לשון עלייה כו' מה שמקשין על שינוי פי' של רש"י במלה זו שבפרש' תצוה פי' על להעלות נר תמיד מדליק עד שתהא השלהבת עולה מאליה ובפרשת אמור כתיב ג"כ להעלות נר תמיד ושם לא פירש כלום וכאן פירש על שם שהלהב עולה כו' וזה הי' לו לפרש ג"כ לעיל גבי להעלות שהבאתי ונ"ל שאין זה קושיא דלעיל בפרשת תצוה דקאי להעלות על ויקחו אליך שמן זית זך וגו' כלומר שעיקר הפרשה לא נאמר אלא משום מצות לקיחת השמן כדי להדליק בו המנורה לפיכך קשה לרש"י למה כתב להעלות ולא כתב להדליק שהוא תכלית הלקיחה שאין לומר משום שהלהב עולה מאליה שזה פשיטא כיון שהשמן הוא זך בלי שמרים בלי ספק שתיכף שיאחז בו האור הלהב עולה מאליה ולמאי הלכתא כתב להעלות יותר נכון היה לכתוב להדליק שזהו עיקר המצוה שם שבלי ספק ממילא עולה ועל זה כתב רש"י מדליק כו' לומר שבא הכתוב ללמדינו שאעפ"י שהשמן זך לא יאמר הכהן אדליק בחטיפה ובחפזון והלהב ממילא תעלה אלא צריך הכהן לשהות בהדלקה עד שתהא השלהבת עולה וכיון שכן בפרשת אמור דכתיב ג"כ שם ויקחו אליך שמן זית זך להעלות נר תמיד לא פי' כלום דסמיך על מה שפי' בפרשת תצוה דהכל אחד הוא אבל כאן שעיקר המצוה הוא על איכות ההדלקה הוא כשתדליק את המנורה תדליקם אל מול פני המנורה וגו' ולא הוזכר בכאן שמן זית זך וגו' ק' לרש"י דכאן ודאי היה יותר נכון לכתוב בהדליקך את הנרות וגו' לכך כתב רש"י על שם שהלהב עולה כו' כלומר כיון שהדלקה זו היא בשמן זית זך וגו' כמו שידעת כבר ובלי ספק שהלהב עולה לכך כתב במקום בהדלקתך בהעלתך על שם שפשיטא היא שהלהב עולה מאליה כו' ואף על פי שידליק הכהן בחטיפה ובחפזון וכ"ש שכבר ידעת שצותה התורה בהדלקה זו שצריך הכהן להדליק עד שתהא השלהבת עולה מאליה מדכתיב להעלות נר תמיד למעלה ושפיר כתב בהעלותך ואח"כ כתב ועוד דרשו רז"ל כו' ר"ל כיון דמ"מ יותר היה נכון לכתוב בהדלקתך דלצריך הכהן להדליק כו' אין צריך כאן שכבר כתב למעלה לכך אמר ועוד דרשו בו רבותינו ז"ל כו' ותרתי ש"מ כו':
בא"ד יאירו שבעת הנרות ששה שעל ששת הקנים כו' קשה לרש"י למה כתב שבעת למה לא אמר שבעה הנרות ומתרץ דשבעה הוי פירושו כל השבעה אבל שבעת אין פירושו כל השבעה אלא מקצת השבעה כמו שבעת ימים תאכלו מצות שאין אוכלין כל שבעה ימים בלי הפסק וכן הרבה על זה קאמר רש"י ששה שעל ששת הקנים כו' כלומר ה"נ שבעת אין פירושו כל השבעה נירות אלא ששה כו' וקרא אותה שבעת ר"ל הנירות המשובעים כלומר מן כללם שהם שבעה יאירו ששה מהם כו' ואע"ג דגבי שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם דרשינן ימים שלימים ואפי' שעה או רגע אחת בתוך השבעה ימים לא ימצא כדאיתא בלבוש החור בהלכות פסח סי' תל"א כשתדקדק בה היטב תמצא שאין כאן קושיא כלל דהכל ענין ודרש ופירוש אחד הוא דגבי העשה דשבעת ימים תאכלו מצות וגו' פירושו בתוך כלל השבעת ימים האלה בכל עת ובכל רגע שתרעב ותרצה לאכול תאכל מצות ולא חמץ וא"כ ה"נ גבי הלאו דשבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם ג"כ ה"ק בתוך כלל השבעת הימים הללו בכל עת ובכל רגע אם הייתָ רוצה לחפש בביתך ולמצא דבר מה ראה שלא תמצא שאור בביתך אלא תבער אותו מקודם לכן וא"כ אין כאן רגע אחד בתוך השבעה ימים הללו שיהא לך רשות להיות לך שאור בביתך שהרי באותו רגע אם היית רוצה לחפש היית מוצא אותו וכן הפירש בלא יראה לך שאור וגו' וזה נ"ל ברור: