רש"י ראשי המטות חלק כבוד לנשיאים ללמדם תחלה ואחר כך לכל ישראל כו' כתב הרא"ם ואם כן יהיה פירוש אל ראשי המטות לבני ישראל אל ראשי המטות ולבני ישראל וא"כ עכ"ל שבא להודיענו שלמד לנשיאים תחלה ואחר כך לכל ישראל כו' ואיני יודע מי הכריחו ליכנס לפירש דחוק זה ולמה לא פירשו כפשוטו וידבר משה פרשה זו אל ראשי המטות של בני ישראל ומה שכתב רש"י מיד ואח"כ לכל ישראל בא לפרש שלא נטעה לומר שדבר פרשה זו לנשיאים לבדן קאמר רש"י שאח"כ דבר ג"כ אל כל ישראל וסמך על הג"ש דזה הדבר זה הדבר וכו' כמו שמפרש ואזיל ועוד אם יהיה פי' לבני ישראל ולבני ישראל כלומר שדבר משה אל ראשי המטות וגם אל בני ישראל אח"כ כמנהגו בכל המצות כמו שכתב בסוף פרשת כי תשא למה חסר כאן שדבר ג"כ אל אהרן ובניו אי משום ללמד שהפרת נדרים בג' הדיוטות מזה הדבר זה הדבר נמי שמעינן דאל"כ למאי הלכתה כתבה רחמנה ג"ש זו ואי משום ללמד שחלק כבוד לנשיאים ללמדם תחלה ואח"כ לכל ישראל הרי כבר למדנו זה ממה שאמר הכתוב בפירוש וישובו אליו אהרן וכל הנשיאי' בעדה וידבר משה עליהם ואחרי כן נגשו כל בני ישראל שהוא מיירי בסדר הלימוד בכל מצות התורה כמו שכתב רש"י שם ופרשת נדרים היא בכלל לכך נ"ל דה"פ דרש"י הכא דס"ל לרש"י כיון דילפינן מקרא דוישובו אליו אהרן וגומר חלק הכבוד הזה לנשיאים וש"מ שכל הפרשיות נאמרו לנשיאים בפני עצמן כמו לאהרן ולבניו ולכל ישראל והיה יכול משה לכתוב בכל פרשיות התורה וידבר משה אל ראשי המטות אם היה רוצה לכתוב בתורה אותה הפרשה בשעה שלמדה עם ראשי המטות ולא כתב אותה בכל פעם על שם שבאותו הפעם למד ג"כ עם כל ישראל שהם העיקר ומשמע ליה לרש"י מלשון הכתוב שזו הפרשה למדה עם ראשי המטות לבדן לכך ק' לו והיכן מצינו שנאמרה פרשה לנשיאים בפני עצמן ועל קושיא זו מפרש ואומר חלק כבוד לנשיאים כו' רצה לומר בשעה שחלק להם כבוד לנשיאים כתב פרשה זו ולכך כתב וידבר משה אל ראשי המטות וגומר וזהו שדקדק רש"י בלשונו חלק להם כבוד כו' לא כתב ללמד שחלק להם כבוד לנשיאים אלא חלק כו' סתם לומר שלא מפני שהלימוד שרוצה ללמד לנו שחלק כבוד לנשיאים כתב בזו הפרשה אל ראשי המטות שכבר הוא למוד מפסוק וישובו אליו אהרן וגו' אלא כך היה המעשה בשעה שדבר משה פרשה זו אל ראשי המטות של בני ישראל כמנהגו בכל המצות שחלק להם כבוד לנשיאים שהם ראשי המטות של בני ישראל כתב פרשה זו ואח"כ אומר רש"י מסברת עצמו ואומר ואח"כ לכל ישראל לא שהוא פי' של לבני ישראל אלא סמך על הג"ש דזה הדבר כו' כמו שכתבתי ולפיכך אומר רש"י מיד ומנין לנו זה שכן היה דרכו של משה בסדר הלימוד בשאר הדברות ומביא פסוק דוישובו אליו אהרן ואח"כ מקשה ואומר מ"מ היא גופא קשיא מאי שנא ששינה משה פרשה זו יותר מכל פרשיות שבתורה שכתבה בשעה שלמד אותה אל ראשי המטות ושאר הפרשיות לא כתב אלא בשעה שלמדה עם כל ישראל ומתרץ ללמדך שהתרת נדרים ביחיד מומחה כו' ואח"כ אומר ולא תימה משום שלמד פרשה זו לנשיאים לבדם ולא לכל ישראל שהרי יש לנו קבלה בג"ש דזה הדבר שזו הפרשה אמרה ג"כ לכל ישראל אחר שנאמרה לנשיאים כמו שאר כל פרשיות התורה וג"ש לא היתה צריכה שהרי יש לנו כבר בנין אב מפסוק וישובו אליו וגו' ולמאי הלכתה כתבה רחמנה אלא ע"כ כתב פרשה זו בשעה שלמדה עם הנשיאים לא ללמד שחלק כבוד לנשיאים אלא ללמד על הפרת נדרים שתהא ביחיד מומחה וכתבה הג"ש דזה הדבר ללמד שכל ישראל שוין ג"כ בצד אחד בענין הפרת נדרים והוא ששלשה אפי' הדיוטות מהם יכולין להתיר כך נ"ל כוונתו של רש"י לפי פשוטו ואין צריכים לכל הדוחקים שכתבו מפרשיו ויהיה פי' ראשי המטות לבני ישראל כפשוטו ראשי המטות של בני ישראל נ"ל ובמה שכתבתי מיושב ג"כ מה שמדקדקים בפרשה זו שהתחיל וידבר משה אל ראשי המטות וגו' ולא כתב מקודם לכן שדבר עמו הש"י הדין הזה ללמדו לישראל כמו בשאר פרשיות התורה שכתב וידבר ה' אל משה לאמור דבר אל בני ישראל וגו' דאומר אני שזה קשה לרש"י מיד כשהתחיל ראשי המטות ומתרץ ואומר חלק כבוד לנשיאים כו' כלומר מפני שכ' פרשה זו בשעה שחלק כבוד לנשיאים וכל מצוה שדבר הש"י עם משה בלי ספק אמר לו דבר אל בני ישראל בכלל אלא שמשה חלק כבוד לנשיאים לפיכך לא היה יכול כאן להקדים ולומר וידבר ה' אל משה לאמור דבר אל בני ישראל שהרי לא כתב בפי' בתורה שדבר אל בני ישראל אלא אל ראשי המטות ואח"כ אל בני ישראל וזה לא כתב בתורה בפי' אלא בג"ש אבל לפי פרושו של הרא"ם דלבני ישראל פירושו ולבני ישראל ישאר בקושיא דהוה ליה בפרשה זו ג"כ להקדים ולומר וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל וגו' נ"ל: