רש"י להקדישני שאלו דברתם אל הסלע והוציא הייתי מקודש לעיני העדה כו' וכתב הרא"ם וז"ל מהכא משמע שחטאו של משה היה מפני שהוציא המים מן הסלע ע"י הכאה ולא ע"י דיבור ואלו בפרשת מתאוננים גבי הצאן ובקר ישחט להם כתב רבי עקיבא אומר שש מאות אלף רגלי ואתה אמרת בשר אתן להם וכו' מי מספיק להם ואיזו קשה זו או שמעו נא המורים וכו' וכן כתב כאן גבי יען לא האמנתם בי והלא הצאן ובקר קשה מזו כו' משמע שחטאו של משה היה בדיבור שמעו נא המורים המן הסלע הזה וגו' גבי צאן ובקר ישחט וגו' וכן נראה בהדיא ממה שאמרו ואיזו קשה זו או שמעו נא המורים המן הסלע הזה וגומר דמשמע שמפני שאמר להם המן הסלע הזה שלא נצטוינו עליו נוציא לכם מים ולא היתה לו אמנה בשם שיסמוך עליו שיוציא להם מים מכל סלע שירצו שאז היה השם מתקדש לעיני כל העדה כמו שלא היתה לו אמנה בשם שיביא להם בשר שיספיק להם חטא ולא בעבור שלא דברו אל הסלע כמו שכתב כאן אבל אין זה כ"כ ק' שהרי מדברי הרמב"ן ז"ל למדנו שאילו ואילו דברי אגדה הן ורש"י ז"ל מדרכו שפירוש פעם ע"פ האגדה אחת ופעם ע"פ האגדה האחרת אפי' כשהן אגדות חלוקות כ"ש אילו האגדות שאפשר שבשניהם יחד היה חטאו של משה ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי עכ"ל הרא"ם אבל דבריו אלה עדיין צריכין הרחבת ביאור דהיאך קאמר שהאגדות האילו אינם חלוקות ואפשר שבשניהם יחד היה חטאו של משה והיאך אפשר שבשניהם יחד היה חטאו והלא לפי מדרש רבי עקיבא משמע שחטאו של משה היה מפני שאמר להם המן הסלע הזה שלא נצטוינו עליו נוציא לכם מים ולא היתה לו אמנה בשם שיסמוך עליו שיוציא להם מים מכל סלע שירצו שאז היה השם מתקדש כו' הרי דס"ל למדרש הזה שאפילו היה מדבר לסלע אחר היה מוציא מים ולפי המדרש שהביא רש"י והם דברו לסלע אחר ולא הוציא מים והרי סופו מוכיח על תחילתו שלא חטא משה במה שלא דבר לסלע אחר שהרי דבר ולא הוציא והרי שני המדרשים הללו ג"כ מדרשים חלוקים הם אבל נ"ל לומר כי דייקינן בה שפיר אין כאן קושיא כלל דכבר ידעת בלי ספק שדברים נסיים כאלו תלויים בכוונת הנביא במחשבתו וגם בדיבורו שיוציא מפיו שיהיו פיו ולבו שוין לפיכך אומר אני שגם המדרש שהביא רש"י ס"ל שאם היה סומך ובוטח על הש"י שיוציא להם מים מכל סלע שירצו כדי שיתקדש בהם שמו ית' היה כל סלע שדברו לו מוציא מים אפי' סלע אחר שלא נצטוו עליו והיה מתקדש שמו ית' אבל עכשיו שלא דברו לסלע אחר אלא על ידי שחשבו שהיה הוא הסלע שנצטוו עליו הרי זה כאלו לא דברו לאותו הסלע האחר כיון שלא היה מחשבתם עליו ולכך לא השגיח בדיבורם ולא הוציא מים וגם הסלע שנצטוו עליו לא הוציא בדיבור זה שהרי לפי האמת לא דברו עמו בפועל אלא במחשבה שהיו חשובים שזהו הסלע שנצטוו עליו ואין להקשות שכיון דכ"ע מודה שחטאו של משה היה במה שלא היתה לו אמנה בשם שיסמוך עליו שיוציא להם מים מכל סלע שירצו אפילו באחר שלא נצטוו עליו והיה מתקדש שמו יתברך א"כ אח"כ כשדבר אל סלע הן שיהיה אותו סלע הנצטוה עליו הן שיהיה סלע אחר היה לו לש"י לבקעו שיתן מים כדי שיהא יתברך מקודש על ידו וכל שכן שאם היה הדיבור לסלע אחר והיה מוציא מים שהיה שמו מקודש בזה דנ"ל שאין זה קושיא דאדרבה כיון שדבר לסלע אחר אם הי' מוציא מים אפשר שהי' יוצא מזה קלקול גדול ותקלה גדול על ידו שהיה מביא ח"ו לכפירת כל נביאות משה וזה כיון שכבר החליט משה דבריו ואמר בלשון תימה המן הסלע הזה שלא נצטווינו עליו נוציא לכם מים דמשמע מדבריו אלה שזה הוא בחק הנמנע שיוציא מים ע"י דיבור מסלע אחר כיון שלא נצטוו עליו ואם אח"כ כשדבר אל סלע אחר והיה מוציא מים היה פוקרים ואומרים אין ממש בנבואת משה שהרי לא ידע שאפשר להוציא מים מסלע אחר שלא נצטוו עליו ומתוך כך היו כופרים בכל תורת משה ולכך לא רצה הש"י להוציא מים אח"כ כשדברו לסלע אחר: