רש"י ונתן לי לחם לאכול כמו שאמר כי לא אעזבך וגו' ושבתי כמו שאמר והשיבותך וגו' בשלום שלם מן החטא כו' עכ"ל. לשון הרא"ם אבל הבגד אעפ"י שאינו בכלל לא אעזבך י"ל דאגב הלחם הזכיר גם הבגד אך ק' מושבתי בשלום שפרש"י בשלום שלם מן החטא שלא אלמד מדרכי לבן שאין זה מכלל ההבטחות ולא מהמתחייב מהן עכ"ל והרג"א נדחק גם כן ליישב אלו הקושיות והוסף עוד להקשות למה שינה יעקב ממה שהבטיחו הש"י שהש"י הקדים ההשבה קודם העזיבה דכתיב והשיבותיך אל האדמה כי לא אעזבך וגו' ויעקב הקדים העזיבה קודם ההשבה ואמר ונתן לי לחם לאכול וגו' שהיא העזיבה ואח"כ ושבתי בשלום ועוד הקשה למה שינה יעקב גם לשונו של הש"י שהש"י אמ' ליה והשיבותיך וגו' ותלה השבה בעצמו וכבודו ית' ויעקב אמר ושבתי בשלום וגו' שתלה ההשבה בבחירתו ולא בו ית' כי היה לו לומר והשיבותני בשלום וגו' ונדחק מאד ביישובים ע"ש אבל לי נראה כשנעיין בלשון הבטחת הש"י ליעקב ובלשון נדרו של יעקב אין כאן קושי' כלל מכל מה שהקשו וזה שיש לדקדק בהבטחתו של הש"י ליעקב שא"ל והשיבותיך אל האדמה הזאת כי לא אעזבך וגו' דמשמע כי לא אעזבך אינו בכלל ההבטחה שהבטיחו ית' אלא הוא נתינת טעם למה שאמר לו והשיבותיך וגו' כאלו אמר כיצד והשיבותיך וגו' שהרי לא אעזבך וגו' דאל"כ והשיבותיך אל האדמה הזאת ולא אעזבך עד אשר אם עשיתי וגו' היה לו לומר מאי כי לא אעזבך וגו' שהוא נתינת טעם להשיבותך וגו' לא שהבטיחו עכשיו על זה כאלו אמר הרי כבר אתה מובטח על זה והיכן הבטיחו לכן נ"ל שה"פ של העניין זה ידוע וודאי מפשט כל הפרשיות שכוונת יעקב בהליכתו לחרן לא היתה להשתקע שם רק לקחת שם אשה ולעכב שם ימים אחדים כמו שאמרו לו אביו ואמו אביו אמר לו קום לך פדנה ארם וגו' וקח לך משם אשה וגו' ואמו אמרה לו וישבת עמו ימים אחדי' עד אשר תשוב חמת אחיך וגו' כלו' ואח"כ תשוב אלינו ובוודאי יעקב על דעת זה הלך לחרן לקיים מצות אב ואם לא להשתקע שם והש"י היודע כל המחשבות כשהבטיחו בהליכתו לא היתה עיקר ההבטחה רק השמירה בדרך ולהיות בעזרו להחל ולגמור ולהוציא לפועל את אשר חשב יעקב בבחירתו דהיינו לקחת אשה להוליד בנים ולשוב אל אביו ולכך בא הש"י וא"ל אחר שכבר שמת מגמתך להוליד בנים אנכי אהיה בעזרך למלאות משאלותיך והיה זרעך כעפר הארץ וגו' ואשר שמת אל לבך לשוב לבית אביך הנה אנכי עמך ושמרתיך וגו' כלומר אנכי אהיה בעזרך אם רצונך לשוב לבית אביך שלא יהיה לך שום מעכב ותוכל לשוב אם תתקיים במחשבתך זו אבל אין אני מצווה עליך לשוב שאם אח"כ תחזור ממחשבה זו ותבחר להשתקע אצל לבן אין אני מוחה בידך כי כן מדתו ית' הרשות נתונה לכל אדם לבחור במה שירצה שאם בא לטהר מסייע לו ית' ואם בא לטמא פותחין לו וא"כ מ"ש לו והשיבותיך וגו' לא היה עניין הבטחה ודאי התלויה בו ית' לומר שעל כל פנים ישיבנו אלא כך אמר לו אם תעמוד בבחירתך ותרצה לשוב לבית אביך אנכי אסייע לך לשוב והשיבותיך וגו' אבל השמירה הי' תלויה בו ית' שעל כל פנים הוא ישמרנו והוא ידוע שהשמירה כוללת כמה דברים שהמבטיח את חבירו שעל כל פנים ישמרנו בדרך שהוא הולך צריך לשומרו מפגעים רעים ומכל אויב ואורב בדרך שלא ימיתוהו ופן יפגענו אסון כי השטן מקטרג כו' וגם שיזמין לו פרנסתו על הדרך שלא ימות ברעב בדרך גם צריך שיזמין לו כסות בקרה להיות לו למחסה ומסתור מזרם וממטר ומצנת הקור והשלג שלא ימות בצינה וקור כי הצנים ופחים בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם בביתו וא"כ מה שאמר לו הש"י ליעקב ושמרתיך בכל אשר תלך היה כולל בו כל אלו השמירות שזה הוא הדבר שתלוי בו ית' ואח"כ אמר לו והשיבותיך וגו' כי לא אעזבך וגו' כלומר וע"י השמירה אם תשאר במחשבתך ורצונך לשוב לבית אביך ותשוב בבחירתך הרי יהיה כאלו אני השיבותיך וגו' כלומר לא שאקחך אני בידך להשיב אותך אלא במה כי לא אעזבך וגו' שהרי בכלל מה שאמרתי ושמרתיך בכל אשר תלך כבר הבטחתיך שאשמור אותך בהשגחתי ועיקר ההשגח' התמידית שצריך האדם בכל עת בטבעו היא שיהיה לחם מצוי לו תמיד שלא ירעב וימות ברעב לפיכך אמר לו אפי' זאת ההשגחה התמידית יהיה לי עליך כ"ש שאר ההשגחות כגון הצלה מפגעים רעים ואויב ואורב ושלא ימות בצנת השלג והמטר שהוא צורך כיסוי הבגדים שהם בטבעם אינם צריכים להיות כל כך תמידיות אלא לעיתים רחוקים כשיבא הצורך וע"י כן תוכל לשוב בבחירתך אם תרצה אז ואם לא תרצה איני מוחה בידך ואיני מצווה עליך לשוב לפיכך יעקב בעת נדרו כשהזכיר לפניו ית' ההבטחות שהבטיחו כל מה שכלל הש"י במאמר ושמרתיך בכל אשר תלך פרט הוא אותם בדבריו והזכירם יחד ואמר בתחל' ושמרני בדרך ולא היתה כוונתו אלא שמירתו מן הפגעים ואויב ואורב שזהו הוא עיקר המובן ראשונה במלת שמירה ואח"כ הזכיר בפירוש שאר שתי השמירות שהם שלא ימות ברעב ולא בצינת הקור והשלג לכך סיים ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש כי אלו כלולים במאמרו יתברך שאמר ושמרתיך בכל אשר תלך ואח"כ נדר על מאמרו ית' והשיבותיך וגו' ולפי שהבין יעקב במה שאמר לו הש"י כי לא אעזבך וגו' בנתינת טעם על ההשבה שלא תהיה ההשבה בגזירת האל בלי בחירתו רק שהרשות נתונה לו אם ירצה לשוב ישוב ויהיה הוא ית' בעזרו ואם לא ירצה לא ימחה בידו וידע יעקב בעצמו ושקל בשכלו איך יעלה על הדעת שהוא בבחירתו יבחר שישתקע אצל לבן הרשע ולא ישוב לשבת אצל אביו ואמו הכשרים אם לא ח"ו שיבחר וילמד מדרכי לבן וישרו בעיני מעשיו הרעים וזה יגרום לו הבחירה שישתקע אצלו ולא יהי' לו חשק לשוב אל אביו ואמו לכך כללו בנדרו ואמר ושבתי בשלום כלומר אחר שבתוך דברי הבטחותך גלית לי שהנחת בבחירתי וחוששני פן ח"ו אתפתה ללבן ללמוד מדרכיו ואבחור ברע להשתקע אצלו ע"כ שאחטא ואלמד מדרכיו וא"ת הוא שאמרת בלשון והשיבותיך וגומר שמשמעו הבא לטהר מסייעין לו לפיכך אם תסייע לי שבבחירתי אשוב ואבחר בטוב יחול גם כן נדרי והאבן כו' ומעתה יבאו כל דברי נדרו של יעקב על סדר ההבטחה ויתורץ מ"ש ושבתי ולא והשיבותני גם מאמר בשלום גם נדר הבגדים הכל יבא על נכון בלי שום פקפוק נראה לי: