רש"י אל תרד כו' כמו שירד אברהם כו' מה שהקשה כאן הרג"א וז"ל וא"ת אברהם מי התיר לו לצאת אחר שצוה אותו הש"י להיות בארץ עכ"ל: נ"ל שאין זו קושיא דהיכן צוה לו הש"י שישב בארץ ולא יצא ממנה הרי לא אמר לו אלא לך לך וגו' אל הארץ אשר אראיך והכי עבר אברהם בארץ וראה אותה ואמר לו הש"י לזרעך אתן את הארץ הזאת הרי קיים ציויו שלא אמר לו הש"י להראותו לו אלא כדי לחבב בעיניו המתנה שיתן לו ואח"כ היה לו רשות לצאת ממנה ע"י סיבת הרעב שהרי לא אמר לו הש"י מתחלה שישב שם הוא אלא זרעו ואעפ"כ וודאי בלא סיבת הרעב היה הדעת נותן שישב שם כיון שאמר לו הש"י לך לך וגו' למה יצא ממנה אבל בסבת הרעב וה"ה בסיבה אחרת למה לא יצא ממנה לא נצטווה על זה מעולם וזהו שפרש"י שם גבי ויהי רעב בארץ באותו ארץ לבדו לנסותו אם יהרהר כו' עד ועכשיו משיאו לצאת ממנה. ולא אמר עכשיו הוא רוצה להרעיבני אלא משיאו לצאת ממנה כי היציאה ע"י סיבה ודאי מותרת וכן חשב יצחק ג"כ ומה שתלה כאן ויצחק באברהם ואמר כמו שירד אברהם ר"ל שהיה דעתו לרדת למצרים ולא לארץ אחרת זה למד יצחק מאברהם ולא היציאה מצד שהיא יציאה כי חשבו שניהם שהוא מותרת ע"י איזה סיבה שיהיה ובאיזה ארץ שיהיה ואמר לו הש"י שאתה עולה תמימה כו' ולא שמיחה לו דווקא ארץ מצרים רק היציאה לבדה מה שלא היה כן באברהם: