רש"י לפי שאם יאמרו הא"ה לסטים אתם כו'. לשון מהר"י ג"א וא"ת אכתי קשה דמה ענין נתינת הארץ לישראל אצל מצות התורה שכתבה זה בתורה. ואין זה קושי' מפני שרוב מצות התורה תלויות בארץ שהרי תרומות ומעשרות ובניין בית הבחירה בארץ תלויין ואם אין הארץ לישראל לא יתכנו אילו המצות כלל שהרי באילו כתי' וירשת וישבת בה והאומות יאמרו לסטים אתם ולא ירשתם את הארץ אלא בגזילה בא לידכם עכ"ל. משמע מתוך דבריו שעיקר הטעם בהתחלת בראשית הוא כדי שלא יאמרו האומות לשוא אנו שומרים את המצות התלויין בארץ שעדיין אין הארץ שלנו ואין אילו המצות מוטלות עלינו והקושיא הזאת כבר התעורר עליה גם כן הרא"ם ז"ל ובאמת שדחה אותה בטעם חלוש שא' כיון שארץ ישראל משכר המצות הוא הרי הוא כמצות עצמן וכן משמע מדברי הרמב"ן ז"ל אבל הוא דחוק מאוד דמה עניין שכר המצות לעניין מעשה המצות וכבר הניחו כולם שבראשית וגומר הוא התחלת התורה ושלשון תורה אינה אלא למעשה המצות לא לשכר המצות ועוד שאר כל שכר המצות למה לא כתב בתורה. והנה הרב הג"א חשב לדחות הקושיא הזאת בעניין יותר חלוש ממנה וארכבה אתרי ריכשא חדא שצריך שתהיה הארץ שלהם בקניין ממש ולא סגי בישיבה בעלמא שיושבים שם ואידך שצריך ג"כ שתבא להם הארץ בירושת אבות דווקא אבל הוא חלוש מאוד וזה שלפי תירוצו זה עדיין הקושיא במקומה עומדת ולא מיתרצא כלל דאי משום מצות התלויות בארץ שצריך שתהי' שלהם ולא סגי בישיבה בעלמא הוצרך להתחיל התורה בבראשית כו' מניין להם זה דלא סגי בישיבה בעלמא הא בכל אותן המצות התלויות בארץ לא כתב אלא לשון ביאה וישיבה כי תבא אל הארץ וישבת בה וגו' משמע דבביאה וישיבה לבד תליא רחמנא ומה לנו לדיבור האומות שיאמרו אין הארץ שלכם ולכך אינכם חייבים במצוה זו אם אין להם ראייה מן התורה ואי משום שצריך להיות דרך ירושת אבות ולא דרך לסטיות מהיכן ילמדו האומות לומר כן אם הם יקראוהו גזילה רחמנא קרייה ירושה כיון שנחלו אות' ע"י מלחמות וצוה על המצוהההיא לעשותה מיד בירושה שע"י מלחמה שינצחו בעזר אלקיהם וע"ד שאמר הכתוב את אשר יורישך כמוש אלהיך אותו תירש שר"ל את אשר יורישנו כמוש ע"י מלחמות דוגמת מה שאמר קודם זה ועתה ה' וגו' הוריש את האמורי מפני עמו ישראל ואתה תירשנו ואין לומר שיוכלו האומות לומר הוא ית' צוה לקחת אותה בממון וזו היא שקראה ירושה ולא לגזול אותה חנם לכך התחיל בבראשית לומר שהיא ירושת אבות דהא כתיב בכמה מקומות שיורישו יושבי הארץ בכחן בחזקה במלחמה ואכלו שלל אויביהם ואדרבה צוה לא תחיה כל נשמה הרי צוה לקחת אותה בחוזק יד בחנם וא"כ התחלה בבראשית למאי צריך מה לנו לדיבור האומות שיאמרו אין אנו חייבים במצות התלויות בארץ והתורה צותה עלינו בפירוש לקיים אותם וקרייה ירושה וכי מפני טעותם והלעגתם שלא כדין צריך להאריך בתורה כמה פרשיות שלא לצורך מה לנו ולהלעגתם ילעיגו הם וילעיגו ואנו נקיים מצות הש"י עלינו לכך נ"ל שאין כוונת פי' ר' יצחק באומרו שאם יאמרו האומות לסטים אתם כו' כמו שחשב הרב האר"י אלא ה"ק שאם יאמרו האומות לסטים אתם שלקחתם ארץ ז' אומות בגזילה וא"כ לא קיימתם תורתכם שכתוב בה לא תגזול ולא תסיג גבול רעיך ואם נשיב להם הוא ית' התיר אותה לנו תהיה להם תשובותינו זאת קשה מזה וחילול הש"י שיטיחו דברים כלפי מעלה ית' לומר א"כ הוא בעצמו כביכול גוזר ואינו מקיים שיצוה לגזול וסותר תורתו ובזה תיפול התורה בכלל ח"ו ועל זה אמר ר' יצחק שנשיב להם הוא בראה כו' ואין כאן גזילה ולא סתירת הדת כלל לכך פתח בבראשי' וכל הסיפורים שעד החדש הזה לכם שהם קיום וחיזוק לירושת הארץ לישראל ולמצות התורה כולה וא"כ היה מן ההכרח להתחיל בבראשית לקיום וחיזוק כל התורה והמצוה ולשנא נמי דיקא ומוכיח הכי דר' יצחק לכבוד הש"י הוא דורש דאם לא כן כל הארץ של הקב"ה היא הוא בראה למה לי לא היה לו לומר אלא הקב"ה נשבע לאבותינו ונתנה לנו אם לא מפחד דבפום ממלל רברבן מלין לצד עילאה ימללו כביכול שגוזר ואינו מקיים לפיכך הוצרך לומר כל הארץ שלו היא הוא בראה כולי נ"ל:
בג"א באותו דיבור ז"ל והק' הרמב"ן דמאי קשה לר"י שלא היה לכתוב בתורה בראשית שהרי אם לא כתב היה עולה על הדעת שהעולם קדמון כו' וכל מי שיאמין שהעולם קדמון כמו שיאמין אריסטו כל הניסים שבאו בתורה בשינוי טבעו של עולם הם נמנעים כו' לכך כתב בראשית להעיד על חידוש העולם ואז הניסים הם אפשריים רל שכיון שהוא ית' חדשו יש יכולת בידו ית' לשנות טבעו ע"י נסים ונפלאות כו' וא' עליו הרג"א אין זו קושיא שאין הגדת חידוש העולם ראייה על הניסים שהרי לא ראינוהו אבל אדרבה הניסים הם ראייה על החידוש שחידוש הניסים ראינו בעינינו כו' כלומר וכיון שיש יכולת בידו לשנות טבעו הוא ראייה שחדשו עכ"ל. והנה הוא דוחה דברי הרמב"ן ז"ל ולקוחים גם הם מדברי הרא"ם אלא ששינה קצת אבל אני או' שדברי הרמב"ן ז"ל הם כחומה נשגבה ונבנה עליה טירת כסף דמאי דקא' הוא הניסים הם ראייה על החידוש כו' ודאי כן הוא למי שראה אותם שכיון שהוא ית' יכול לשנות טבעו של עולם הוא ראייה שהוא ית' חדשו אלא שזה הוא הנקרא מופת ראייה אבל איננו מופת חותך כשמביאין ראייה מן המסובב על הסיבה ר"ל שהניסים הם מסובבים מן החידוש דהואיל וחדשו יש בו כח לשנותו ולעשות נסים ומי שרואה הנסים יש לו ראייה מזה שהוא ית' חדשו אלא שיש בזה חשש זיוף ולא אמונה שלימה כידוע ליודעים מעט בהגיון שמי יטה לבנו לומר ולהוכיח החידוש ע"י הניסים אפילו למי שרואה אותם אם לא היה כתוב בתורה החידוש בפי' ותעיד עליו אדרבה קרוב היה הדעת לכפור בנסים בדיעות נפסדות ודמיונות זרות אפי' למי שרואה אותם שיאמרו שלא היה שם שנוי טבע ומציירים להם ציורים נכריות כדי להעמיד הקדמות כאשר עשו קצת מפילוסופי עמינו שנשרשו על דעת אריסטו בקדמות וכתבו בפשטי הנסים דברים זרים ודעות נפסדות תדע שהרי בכל הנסים שעשה משה לא האמינו בו ישראל אמונה שלימה עד המעמד הקדוש כמו שכתוב בעיקרים מפני חשש הזיוף כו' מה שאי אפשר לעשות כן בהקדים לנו עדות התורה להשרישנו על דעת החידוש והואיל והקדמות לא בא עליו מופת כמו על החידוש כמו שכתוב בספר המורה א"כ מעתה אין לנו מכריע יותר ואמתי כי אם עדות התורה שהיא נאמנה ומחכימת הפתי להעמידו על האמת שתעיד על החידוש וא"כ יפה הקשה הרמב"ן ז"ל ויפה תירץ ע"ש כו' ועוד אם מחידוש הנסים שתעיד עליהם התורה לדורות הבאי' שלא ראו אותם והוא המסובב נוכל ליקח ראייה על חידוש העולם שהוא הסבה ולכך יקשה תסמוך התורה עליהם ולא תכתוב חידוש העולם א"כ גם למעלה שכתב ואמר ר' יצחק הוא בראה ונתנה לנו כו' נימא ג"כ תכתוב התורה ציווי הירושה והישיבה גם אותן המצות כמו שעשתה כן באמת והוא יהיה ראייה שהוא בראה כו' ונתנה לאבותינו ומהם ירשנוה שאם לא כן למה יצוה אותנו לירש ולקחת אותה מיד האומות שאעפ"י שלא היה כתוב בתורה כל אלו הסיפורים מ"מ היינו יודעים אותם בעל פה מפי משה מסיני כאשר כתבו כמה מפרשים שאין קושיי' ר' יצחק אלא שאין לכתוב אותה בתורה אבל על כל פנים בספר מיוחד יהיו כתובים כמו ספר איוב שכתבו משה דמ"ש לא גרע זה מספר איוב אלא מאי אית לך למימר האומות יכחישוהו ומלין לצד עילאה ימללו כמו שכתבנו ולכך רצתה התורה להעיד עליה בפירוש מפני שיותר טוב הוא שתעיד התורה ותכתוב התחלת הדבר וסבתו ונקח ראייה מן הסיבה על המסובב ה"נ אם לא תעיד התורה על החידוש הכופרים יכחישו הנסים בדעות זרות כדי לקיים הקדמות לכך טוב הוא יותר לכתוב חדוש העולם ולהעיד עליו שהוא הסיבה וממנה נדע המסובב והוא סבת חידוש הנסים וטעם אפשרותן וא"כ דברי הרמב"ן ז"ל הם כנים ואמתיים והרב הזה דוחה אותה בקש. ואשר הביא ראייה מאנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים ולא אמר אנכי אשר בראתי שמים וארץ אינה ראייה דהתם היה מדבר עמהם פנים לפנים ויציאת מצרים היה ג"כ נס וחידוש גדול אשר לא היה ישראל יכולין להכחישו והבריאה היה אפשר להם להכחיש כי לא ראו אותה והיה להם ראיית נס יציאת מצרים באמת בלא תחבולה מופת ראייה על החידוש בדיבורו עמהם פנים אל פנים אבל במה שתעיד התורה עדות לדורות טוב יותר הוא להעיד על הסבה של כלל הנסים מלהעיד על המסובב כן נ"ל: ועוד נראה לומר במתן תורה הוצרך להתחיל באשר הוצאתיך מארץ מצרים כדי לתת להם ג"כ טעם למה זה יכביד עליהם במשא המצות והתורה יותר מכל אומה ולשון לכך התחיל באשר הוצאתיך מארץ מצרים וגו' לומר להם לכך מחוייבי' אתם לקבל עליכם עול מלכותי יותר מכל האומות הואיל והוצאתיך וגו'. ועוד אעיקרה דדינא יש פירכא שאין הנסים ראיה כלל על החידוש יש מאין שהרי היה אפשר להאמין הקדמות על הדרך שיאמינו אפלטון בתומר ראשון ואז יהיו כל הנסים ביכולת הש"י דהואיל והיה יכול לעשות כביכול כל העולם מן החומר הראשון ושינהו לכל מה שרצה ה"נ יכול לעשות כל הנסים בשינוי טבעו של עולם שהרי הם כולם יש מיש כמו שהיתה הבריאה יש מיש לפי דעת אפלטון לכך הי' מן ההכרח לכתוב הבריאה שהיא יש מאין שכן הוא האמת ושלא לסמוך על הראייה שהיתה מן הנסים שהיה אפשר לבא על ידה לידי אמונת שוא ובטל והוא אמונת אפלטון נ"ל:
רש"י שאם יאמרו האומות לסטי' אתם כו' לשון ג"א וא"ת הלא מה שקנה עבד קנה רבו ואחר שנח נתן כנען עבד עבדים לאחיו א"כ אין זה גזילה מה שלקתו הארץ מהם. ותירץ מ"מ כיון דכתיב במצות התלויות בארץ לשון ירושה אין זה דרך ירושת אבות אלא לסטיות כיון שלקחוה בכח מן הכנעניים ע"כ: אבל תירוץ זה דחוק הוא מאוד דהא כיון דק"ל מה שקנה עבד קנה רבו ויד עבד כיד רבו א"כ לא היה של עבד שלא קנה אותו מעולם כי תחלת קניינו היתה לרבו ולא לו ומה שלקחו אח"כ שלהם לקחו ואדרבה העבד ראוי לעונש שהחזיק בשל רבו כמה שנים שוודאי דעת הנותן לא היתה ליתנה לעבד רק לרבו שגם הוא ידע מה שקנה עבד קנה רבו ומה להם לאומות להתרעם. ואח"כ כתב תירוץ אחר וז"ל ועוד יש לתרץ דאע"ג שנתן נח כנען עבד עבדים לאחיו לא נתן אותו עבד עבדים ליקח ארצו דא"כ מה מהני החלוקה שהיה נח מחלק הארץ לבניו אלא נתן אותו עבד עבדים חוץ מן הארץ שהיה לכנען כדי שתתקיים החלוקה שיחלק להם הארץ והוי כאלו נתן הארץ לכנען ע"מ שאין לרבו רשות בו ולפיכך לא היה לישראל רשות לקחת אותה מהם עכ"ל. וזה התירוץ ג"כ אינו נכון דהא תינח אם נאמר שהחלוקה היתה אחרי קללת עבד עבדים כו' אבל אם נאמר שהחלוקה היתה קודם הקללה מאי איכא למימר דבשעת החלוקה היתה חלוקה גמורה ואח"כ איכא למימר כשקללו ודאי קללו לגמרי שיקחו אחיו גם את ארצו דהא לא כתיב שום תנאי בקללה לומר שהתנה נח אע"ג שיהיה עבד ארצו ישאר לו להיות שלו ועוד מי יימר לן שחלקה נח בחייו שמא חלקוה הם בגורל אחר מיתת נח אביהם שעדיין לא היתה ידם דשם ויפת תקיפה על כנען לרדות בו כעבד והוצרכו על כרחם לתת לו חלק ירושתו. וכן משמע לשני גבי מה שאמרו בחלקו של שם נפלה כו' דלשון נפלה משמע שנפלה לו בגורל ע"י החלוקה של הירושה אחר מיתת אביהם דאל"כ חלקו של שם היתה מיבעי ליה כו' ועוד אפי' את"ל נח חלקו שמא לא חלקו בתורת ירושה וכדי שלא יתקוטטו ביניהם אחר מיתתו וישבו כל אחד בחלקו בשלוה כל עוד שלא היה יד שם ויפת תקיפה עד שיפרו וירבו וישלטו בעבדיהם ואז יקחו גם ארצו גם אותו לעבדי' כי עכשיו ר"ל באותו זמן רבים היו בני כנען כמו שתראה בפירוש בפסוק שהרבה בנים היה לו ולא יכלו עדיין למשול בהם והיתה כוונת נח מי שיגביר עליו יקח גם ארצו מידו ועוד כתב הרב האר"י תירוצים אחרים אבל לי נראה דהקושיא מעיקרא לאו קושיא היא דבמה אנן קיימין עכשיו בקושיי' ר' יצחק שהקשה לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחדש הזה לכם וא"כ שפיר יאמרו האומות לסטים אתם דמהיכן ידעו שכנען הוא עבד עבדים לאחיו שאם נאמר להם כך יש לנו קבלה בעל פה יכחישו דברינו אם לא יהיה כתב בתורה וא"ת א"כ לא היה לו לר' יצחק להשיב רק שהוצרך להתחיל בבראשית להודיע עניין עבד עבדי' יהיה כנען לאחיו אין זה קושיא כי כבר אמרנו שעיקר כוונת ר' יצחק לכבוד הש"י הוא דורש פן יטיחו דברים כלפי מעלה כו' ורוצה להשיב להם על תחלת דבריהם לבטלם מיד לכך אמר הוא בראה כו':
רש"י בדיבור המתחיל בשביל ישראל והתורה בב"ר כו' לשון הג"א אמנם עיקר סוד זה מה שנברא בשביל התורה הוא כי ראשית כל הבריאה היא התורה שהיתה נבראת קודם שנברא העולם אלפים שנה ואין דבר נברא באחרונהרק ישראל שהרי לא היתה אומה אחרונה לישראל כי אדום ועמון ומואב נעשו לאומות קודם לישראל וישראל באחרונה ומפני שהתורה היא ראשית הכל שממנה נשתלשל הכל ובשביל זה בשבילם נברא הכל כמו האילן שהוא נטוע אינו גדל רק בשביל העיקר שהוא ראשיתו ובשבילה גדל ומ"מ תכלית גידול שלו להוציא פירות ובשביל תכלית זה הוא גדל וצמח שאם אין הפרי שיצא לבסוף לא היה גדל וזהו שגורם גידול שלו וכן ישראל שיצא באחרון מן כל הנבראים והם שלימות כל העולם וכאשר יצאו ישראל אז היתה שלימות כל העולם ואז עמדה הבריאה כי כבר הגיע התכלית והשלימות לפיכך בשביל התורה נברא שהיא הראשית וההתחלה ובשביל ישראל שהם תכלית ובשביל כך נקראו ישראל ג"כ ראשית כי התכלית הוא ראשית המחשבה עכ"ל. אם דרוש זה הוא יפה ונאה הוא דרוש בפני עצמו אבל לשון זה המדרש אינו הולמו דבשלמא בשביל ישראל שפיר אבל מה שייך לומר לשון בשביל התורה נבראה העולם ע"י התורה או מן התורה נברא העולם היה לו לומר לפי משל האילן שמביא ועוד לפי משלו התורה היא עיקר ושורש שממנו הושרש ונטוע העולם וישראל באו בסוף כמו הפרי באילן וישראל הם הפרי וא"כ המשל אינו דומה לנמשל דהתם גם העיקר הוא מצוי ונטוע בשביל הפרי והפרי הוא העיקר והשורש והעיקר הוא טפל שאם אין פרי יקוץ הבעל גם בעיקר והכא הוא איפכא העיקר הוא עיקר ועומד לעולם וישראל שהם הפרי הם טפל שאם ח"ו לא יקיימו התורה אין להם קיום ויקוץ הבעל בית בפרי ויקיים העיקר והרי בריאת ישראל בעבור התורה ולא התורה בעבור ישראל כאשר היה ראוי לפי המשל:
בד"ה רש"י ועדיין לא גילה לשון הג"א ומה שלא הקשה קושיא זאת למעלה אצל ולא בא המקרא להורות סדר הבריאה ושם היה לו להקשות שאם היה בא להורות סדר הבריאה שהשמים קדמו והלא המים קדמו כו' עכ"ל. ואני אומר שאין זו קושיא כלל מה שלא הקשה רש"י זה למעלה שיותר טוב הוא לסתור הדבר מניה וביה דהיינו מלשון בראשית עצמו מלהביא סתירות ממקום אחר ועכשיו שאין לו סתירה אחרת עדיין קשה זאת כי כן הוא המדה ושיטתו של רש"י בכמה מקומות ואחת אני מביא לך לדמיון לקמן בפרשת ויחי גבי שמעון ולוי אחיס הקשה רש"י מי הם כו' אם תאמר בני השפחות לא היתה שנאתן שלימה כו' יששכר וזבולון לא היו מדברים בפני אחיהם הגדולים כו' והשתא תירוץ זה היה יכול ג"כ לומר על בני השפחות שהרי על כרחך יהודה היה גדול מכל בני השפחות כאשר תראה בסדר לידתן אלא ע"כ לומר מפני שלא היה צריך לתירוץ זה גבי בני השפחות השיב התירוץ המושכל ראשון במה שמצינו בבני השפחות עצמן ועכשיו גבי יששכר וזבולון שאין לו תירוץ אחר השיב זה התירוץ ה"נ י"ל הכא. גם מה שהשיב ותירץ הרב דלמעלה לא קשה מידי דאע"ג שהמים קדמו מ"מ י"ל השמים קדמו למה שנברא אחריה ולא קשה מה שכתוב בראשית ברא שמים וארץ שכך פירושו בראשית ברא שמים וארץ ואח"כ האור אבל כאשר נפרש בראשי' הכל א"כ אתה צריך לומר שהשמים קדמו לכל וקשה והלא המים קדמו עכ"ל ור"ל כלומר א"כ הקושיא היא מוכרחת כו' וכן תירץ ג"כ מהר"ר נתן ז"ל קושיא זו אבל לי נראה שלא השיבו כלום שאם נוכל לפרש בלא כל בראשית ברא שמים וארץ ואח"כ האור כו' ואע"ג דהמים קדמו בראשית קאי על כל מה שכתב אחריו גם אם היה כתוב כל היינו יכולים לפרש בראשית כל מה שנזכר בפרשה אחרי כן ברא שמים וארץ וא"כ עדיין הקושיא אינה מוכרחת אלא מחוורת' כדאמרינן מעיקרא שיותר טוב לסתור הדבר מיניה וביה ועכשיו כו' נ"ל דוק: באותו דיבור לשון הג"א אבל קשה לי מאי קושיא זאת ועדיין לא גילה בריאת המים מתי ש"מ מהא דכתיב ורוח אלקים מרחפת על פני המים זו היא בריאתן עכ"ל. ואני אומר שקושיא חזקה היא שאין לומר זו היא בריאתן דא"כ מרחפת על פני מים מבעי ליה בלא ה"א הידיעה אבל המים בה"א הידיעה משמע מרחפת על פני המים הידועים ומה היא ידיעתן שהרי לא נזכרו כבר אלא וודאי זה הוא ידיעתן שהיו מקודם לכן זהו נ"ל כוונת רש"י. ועוד אם זו היא בריאתן היה משמעות הלשון משמע שנבראו עכשיו אחר שנבראו שמים וארץ וא"כ היאך נבראו השמים מן המים לשון הרא"ם ועדיין לא גילה בריאת המים מתי היתה למדת שקדמו לארץ פי' אם נאמר שבריאת המים קדמה לבריאת שמים וארץ ליכא לאקשויי למה לא גלה בריאתן ברישא דאיכא למימר לא בא הכתוב לגלות אלא בריאת הנבראים שאחר בריאת השמים וארץ אבל אם נאמר שבריאת המים היתה אחר בריאת השמים והארץ הוה לי' לגלויי בריאתן ברישא ואח"כ איכות מצבן דכי ה"ג פריך בריש ברכות ומתי דקאמר כדי נסבה שהרי כל ראייתו אינו אלא מפני שכתב איכות מצבן ולא בריאתן אך מפני שכל אותן שגילה בריאתן גילה גם זמן בריאתן ואם היה מזכיר בריאתן של אילו היה מזכיר גם זמן בריאתן כתב בהן ג"כ ועדיין לא גלה בריאתן מתי היתה עכ"ל. ביאור לביאורו דוחקיה דרא"ם לפרש זה הוא מפני שקשה לו לישנא דרש"י לא ראשו סיפו ולא סופו ראשו דפתח להקשות לא גילה בריאת המים מתי היתה והשיב למדת שקדמו לארץ מה השיב כי עדיין יקשה אעפ"י שקדמו לארץ למה לא גילה מתי היתה בריאתם ואם נאמר שמכח מאמר ורוח אלקים מרחפת וגו' נדע המתי דהא ע"כ שקדמו א"כ ג"כ נאמר שהמים נבראו אחר בריאת שמים וארץ בין בריאת השמים והארץ ובין מאמר ורוח אלקים וגומר ולא חש לגלות מתי היתה ומה קשה לו לרש"י לכך פי' הרא"ם ואמר פי' אם נאמר כו':
רש"י ולא נאמר ברא ה' לשון הרא"ם פי' עם שם אלקים כמו שנאמר בסוף ביום עשות י"י אלקים ארץ ושמים דאל"כ מאי קושיא דלמא במדת הדין בראו עכ"ל הרא"ם. עוד נ"ל לפרש כוונת רש"י שמקשה כן הלא ידוע כי אלקים הוא מ"ה ואנו רואים כמה רשעים דרכם צלחה ואין הדין מתוח כנגדם ואם כן ברא ה' הל"ל נר' לי: