במנחה בי"ט האחרון. עיין בתי"ט שכתב ומכאן ראיה וגדולה היא אלי שאין מחוייבים בסעודה שלישית בי"ט. שהירושלמי אומר על של שחרית עד כאן מצוה לוכל עכ"ל:
ואני בעניי וחולשת עיני לראותה לא אוכל. כי מי הגיד לנו שהירו' נתכוין שיתוודה בשחרית קודם הסעודה. וא"כ הוא הי"ל לומר שיתוודה קודם סעודת שחרית. וכן התנא היה מפרש דבריו והיה שונה קודם המנחה דליכא למטעי. ועוד מה חידש התרצן ע"כ מצוה לוכל. וכי היה נעלם זה מהמקשן דקארי לה מאי קארי ומאי קסבר:
אלא ודאי במנחה משמעו בשעה אחרונה של מנחה סתמו כפירושו. בזמן המאוחר היותר אפשרי שא"א לאכול עוד והוא אחר הסעודה. ומאן דפריך הוה ס"ד כמאן דס"ל דאין קפידא בסעודה ג'. שאפילו בשבת יכול לקיימה בכל דהו. משו"ה פריך ויתוודה בשחרית. מיד אחר שאכל. ולמה יחמיץ המצוה והרי אמרו זריזין מקדימין למצות מצפרא. ומשני ע"כ מצוה לוכל. כלומר עדיין מצוה לאכול סעודה שלישית. ונסתייעה דעת הסוברים שחייב אדם לאכול סעודה ג' בי"ט. אכלתי ואוכל בעזה"י והוא יחננו ויביאנו לארצנו וניתן לו מעשר מכל:
משנה לחם
בלח"ש קרוב לסד"ה במנחה. שחייב אדם לאכול סעודה שלישית בי"ט. נ"ב (עמ"ש בס"ד על במג"א. במו"ק א"ח סימן תקכ"ט).