בד״א במטלטלין ועבדים אבל בקרקעות וכו'. כ״כ התוס' ז״ל בפ' שום היתומים (ערכין דף כ"ד) על מתני' דקאמרה אין להקדש אלא מקומו ושעתו דא״כ למה צריך להמתין שום ההקדש ששים יום ותירצו דהתם איירי בקרקעות. ומה שכתב רבינו ז״ל ששים יום רצופים בבקר ובערב נראה לי מוכרח מן הגמ' בריש פ' שום היתומים (ערכין דף כ"ב) דאמרי' התם ת״ר שום היתומים ל' יום ושום ההקדש ששים יום דברי ר״מ ר״י אומר שום היתומים ששים יום שום ההקדש תשעים יום כו' אמר רב חסדא אמר אבימי הלכה שום היתומים ששים יום יתיב ר' חייא בר אבין וקאמר להא שמעתא אמר ליה רב נחמן בר יצחק לר' חייא בר אבין ששים קאמרת או שלשים קאמרת א״ל ששים דיתומים או דהקדש א״ל דיתומים כר״מ או כר' יהודה א״ל כר״מ והא ר״מ ל' יום קאמר אמר ליה הכי אמר רב חסדא מאבימי קולפי טאבי בלעי עלה דהא שמעתא בא להכריז רצופין ל' בשני ובחמישי ששים כו' ע״כ. משמע דבא לתרץ קושיא דר״מ דאמר דמאי דקאמר ר״מ שלשים יום גבי יתומים הוי רצופים דוקא ומינה דששים דקאמר גבי הקדש הוי רצופים דאי אינם רצופים א״כ היינו יתומים אלא ודאי רצופים קאמר ולכך פסק רבינו ז״ל בהקדש ששים יום רצופים וסתם מתני' כר״מ אתיא. אבל לרש״י ראיתי שכתב שם והוא אמר לי להכריז רצופים ל' יום בין יתומים בין הקדש ולא ידעתי למה דלכאורה זה אי אפשר דכיון דר״מ אמר שלשים רצופים גבי יתומים ע״כ גבי הקדש ששים דקאמר רצופים הוי וכדברי רבינו ז״ל נראה פשט השמועה כדכתיבנא: