שלשה אחין שנים מהן נשואין שתי אחיות וכו'. בפרק ארבעה אחין (יבמות דף ל':) אמרו שם בסוף הסוגיא ולרב הניחא אי סבר לה כרב אשי זו היא למעוטי מת בלא גירש פי' רש״י ז״ל x משמע דרבא פליג ארב אשי דלרבא כל היכא דגירש מותרת בין מת ואח״כ גירש בין גירש ואח״כ מת כי היכי דבנישואין גמרינן בין כנס ואח״כ גירש בין גרש ואח״כ כנס ואינו מחלק כמו שמחלק רבינו. וכן הוא דעת הרשב״א והראב״ד ז״ל ופסקו כרבא אבל במת ולא גירש אף על פי שלא כנס כ״ע מודו דאסירא דאי מאי דאמרינן בגמרא מת בלא גירש איירי דכנס פשיטא למה לן למעוטי הא ממתניתין דלעיל שמעינן לה אבל רבינו נראה שרצה להסכים דברי רבא ורב אשי וחילק בין ההיא דנשואין להך דהכא ולפ״ז קשה למה אמרו בגמרא למעוטי מת בלא גירש היל״ל למעוטי מת ואח״כ גירש כדרב אשי ועכ״פ צ״ל דגירסא אחרת יש לו בגמרא דגריס למעוטי מת ואח״כ גירש ומפני כן כתב ה״ה בלשון זה לכל הפירושים ולכל הגירסאות דנראה דיש כאן שינוי גירסא וזו היא השינוי לע״ד. כתב ה״ה בשם הרשב״א דאפילו לדעת ההלכות כל שלא כנס המגרש וכו'. קשה דהא ע״כ במת בלא גירש כולי עלמא מודו דאפילו לא כנס אסירא דהא מאי דקאמר מת בלא גירש דלא דמי איירי כדכתיבנא דהא רש״י שכתב כהרשב״א ז״ל גבי מת ואח״כ גירש דאיירי בכנס הכא במת בלא גירש כתב דאיירי בלא כנס כדכתיבנא וא״כ תיקשי ליה כיון דאם היה יכול לכונסה היכי נימא דהשתא גרע. וי״ל דהתוספות הקשו דאיך יכול לכונסה כשהוא חי הא הוי צרת אחות אשתו בזיקה ותירצו דלא אמרו כן אלא כשמת האחר שנפלה אחות אשתו לפניו אבל כל זמן שהוא חי לא וא״כ כה״ג נתרץ במת ולא גירש דאע״ג דכשהוא חי מותר כשמת אסור מטעם שנפלו שתיהן לפניו אבל מה שהקשה הרשב״א דבגירש הא לא נפלו שתיהן לפניו ומ״ש חי ממת אלא ודאי בכנס איירי וכיון שכן אע״פ שלא נפלה אחות אשתו לפניו כיון שכל הזיקה הוי ליה מכח אח בתרא דכבר כנס והויא ליה דחזו צרת אחות אשה בזיקה לכך נאסרה עליו ודוק: