לפיכך אם היו כל היבמות הבאות מבית אחד כו'. כתב ה״ה וקטנה סובר רבינו דאתיא כסתם מתני' דפ' מצות חליצה (יבמות ק"ד:) וכו' וקשה דהא מתני' דפרק מצות חליצה היא קטנה שחלצה תחלוץ משתגדיל ואם לא חלצה חליצתה פסולה ורבינו נמי הכי פסק לעיל בפ״ד חליצת קטנה פסולה וא״כ אי אתיא כמתני' דמצות חליצה הוא דפסק כוותה היה לו להזכיר ג״כ [חליצה] וקשה עוד דהיכי מצי אתיא כמתני' דהתם כיון דהתם אמר דחליצתה פסולה א״כ איך פוטרת צרתה אפילו שתיהן קטנות הא חליצה פסולה לא פטרה צרתה. מיהו יש לתרץ לזה דהך חליצה הוי פסולה ומדרבנן מיהא הוי חליצה וכיון שכן דוקא כשהנישואין הם מדאורייתא בקטנה שקדשה אביה אז ודאי החליצה פסולה אבל ב' יתומות דהם נישואין דרבנן אתי חליצה דרבנן ומפיק חליצה דרבנן אבל מ״מ קושיא ראשונה קשיא. וי״ל דה״ה ורבינו גורסין במתניתין חליצתה כשרה היא כגירסת הרב האלפסי ז״ל והיא גירסת הירושלמי שכתבו התוס' ומה שאמר בגמרא זו דברי ר״מ ר״ל דקאמר דמקשינן אשה לאיש מדרבנן ולכך לכתחילה לא תנשא בחליצה זו אלא תחלוץ פעם אחרת אבל חכ״א דאפילו לכתחילה הוי חליצתה חליצה וכדפירשו שם התוספות ומה שאמר בגמרא והלכתא עד שתביא שתי שערות ר״ל לא כמתניתין דקאמר כשרה בדיעבד ולא כחכמים דאמרו לכתחילה חליצה מעליא היא אלא אפילו בדיעבד קודם שתביא שתי שערות חליצתה פסולה ולפ״ז יתיישב דברי ה״ה דמתניתין דפרק בית שמאי סברה דחליצתה כשרה בדיעבד ולכך פוטרת את חבירתה אבל לדידן דקי״ל דחליצתה פסולה אין חליצה שייכא בה כלל ואע״ג דאית לן דנישואי קטנה דרבנן וא״כ כיון דמדרבנן הויא מיהא חליצה הו״ל למיפטר קטנה דכוותה דהוי נישואין דרבנן מ״מ י״ל דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון ואילו היו נישואין מה״ת לא פטרה צרתה ה״נ כשהן קידושין דרבנן לא פטרה צרתה. זה נ״ל ליישב דברי ה״ה ואני כתבתי למעלה שגירסת רבינו במשנה בפרק מצות חליצה היא פסולה וכן נ״ל עיקר דלדברי ה״ה ק״ל טובא איך נאמר דמאי דקאמר בגמרא והלכתא עד שתביא שתי שערות הוי לא כמתניתין ולא כחכמים דאמרו בין גדולה בין קטנה ואם גירסתו במשנה היה לו כשרה יותר ראוי לו לפרש דמה שאמר בגמרא והלכתא עד שתביא שתי שערות היינו לכתחילה אבל בדיעבד חליצתה כשרה ורב אלפס ז״ל שגירסתו במשנה כך אפשר שהוא סובר כן דחליצתה כשרה אבל רבינו שכתב דחליצתה פסולה נ״ל עיקר בדבריו כמ״ש: