נחלצה אחת מהן חליצה פחותה וכו'. ראה שבהבנת דברי רבינו יש הפרש בין ה"ה ובעל הטורים שה"ה סובר דדעת רבינו דכל חליצה פחותה אינה פוטרת צרתה אע"פ שהיא מעולה מחליצת צרתה וטעמו מפני שהוא ז"ל כתב שקורא חליצה פחותה אע"פ שעשה מאמר בצרתה שכ"כ בין בה בין בצרתה הרי זו נקראת כו' ואח"כ כתב סתם דכל חליצה פחותה אינה פוטרת צרתה משמע דאפילו דעשה מאמר בצרתה וחולץ לה אינה פוטרת צרתה ולפ"ז פסק דלא כשמואל דאמר (דף כ"ז) חלץ לבעלת המאמר לא נפטרה צרה לצרה לא נפטרה בעלת המאמר ולפי פירוש זה יצא לו לה"ה התמיהות הגדולות שתמה על רבינו ועוד יקשה עליו מה שהקשה בפ"ז מההיא ברייתא דאיסור מצוה ואיסור קדושה בא עליה או שחלץ לה נפטרה צרתה וכתב שם שברייתא זאת צריכה תלמוד לדעת רבינו. ועוד ק"ל לפי פירוש של ה"ה מההיא דכתב רבינו בפ"ז דחלץ לצרות נפטרו האחיות דהא חליצת צרות חליצה פחותה דאע"ג דהוא פסק כרב אשי דאמר לא אלימא זיקה לשווי צרה כערוה לא הוי אלא דחליצת צרה כשרה טפי כדכתב שם הרא"ש בריש פרק ד' אחין הילכך חשובה חליצת צרת רחל מחליצת רחל אבל מ"מ פסולה הוי וי"ל דרבינו סובר דצרת אחות זקוקה מותרת וחליצתה חליצה כשרה לגמרי ולא פסולה וכן התוס' בד"ה [מאי אחד חולץ לכולן] כתבו דחליצה כשרה הוי. אבל הטור ז"ל נראה שלא הבין כן דברי רבינו מפני שנראה שהוא סובר דפסק כשמואל בההיא דחלץ לבעלת המאמר וכו' שהוא כתב בסימן ק"ע אחר שכתב דין אין חליצת בעלת הגט או בעלת המאמר פוטרת צרתה וכו' וכתב הרמב"ם וכן אם נפלו לפניו איסור לאו או איסור עשה וצרתה חולץ וכו' משמע דס"ל דהרמב"ם מודה בדין זה וצ"ל לדעתו דאע"ג דכתב רבינו כאן דחלצה חליצה פחותה לא נפטרה צרה לא בכל חליצה פחותה קאמר דאי מעולה מאחרת אע"פ שהיא פחותה ואפשר שאע"פ שהיא שוה עם אחרת פוטרתה ואע"פ שרבינו סתם כאן דבריו סמך על מ"ש בפ"ז שכשחולץ לצרות נפטרו האחיות וסבירא לטור דחליצת צרות הוי חליצה פחותה ואעפ"כ אמר דפוטרת צרות א"כ למדנו שם דכל חליצה מעולה מחבירתה אע"פ שהיא פחותה פוטרת צרתה ונסתלקו לפי פירוש זה כמה תמיהות שתמה ה"ה ובעיקר מחלוקת דרב ושמואל סובר הטור ז"ל דפוסק רבינו כשמואל דחליצה פסולה אינה חוזרת על כל האחין ופסק כתירוצא בתרא דקאמר כי קאמר שמואל חליצה מעליא בעינן ה"מ למפטר צרה אבל מפטר נפשה פטורה ובמפטר צרה סובר רבינו דכשהיא חוזרת על האחין כרב סגי אע"פ שהיא פסולה אע"פ שזה צ"ע מ"מ נתבאר דעתו ז"ל וקשה דהא כתב הרא"ש ז"ל בריש פרק ד' אחין דאית לן למיפסק כתירוצא קמא דאב"א כי קאמר חליצה מעליא בעינן משום דהך שינויא אתי כרב אשי מכח קושיא שהקשו בתוס' דהא לקמן מסקינן כשמואל התחיל ולא התחיל קאמר והתחיל בצרות לא יגמור באחיות ולא מיפטרה רחל בחליצת צרתה וכ"ש הכא בשניהם שוין ותירצו דההוא דמפרש לקמן דשמואל התחיל ולא התחיל קאמר סבר כשינויא דבסמוך דמפלגי בין מיפטר נפשה למיפטר צרה ושינויא דהכא דאמר חולץ לכולן אאמצעית סבר כרב אשי דאמר לקמן לא אלימא זיקה לשווי צרה כערוה ע"כ וכיון שכן קשה על רבינו דהוא פסק כשינויא בתרא והוא בפ"ז פסק כרב אשי דהוא לא כתב שם התחיל ולא התחיל כשינויא קמא וא"כ איך פסק כאן כשינויא בתרא דהוי דלא כרב אשי וי"ל דנהי דשינויא קמא לא מצי סבר כשינויא דהתחיל ולא התחיל וכן שינויא דהתחיל לא מצי סבר כשינויא בתרא דה"מ למיפטר נפשה וכו' אבל רב אשי מצי סבר כתרי שינויי דלעיל דחלץ לצרות נפטרו אחיות משום דלא אלימא זיקה לשוויי צרה כערוה אבל חלץ לאחיות לא נפטרו צרות אלא היא גופה פטרה נפשה ואינו חולק רב אשי על שינויא בתרא ע"כ תמהתי על דברי הרא"ש ז"ל שפסק כשינויא קמא דאתי כרב אשי דהא שינויא בתרא נמי אתי כרב אשי וצ"ע. ובפירוש דברי ההלכות כתב הרא"ש ז"ל דנחלקו הראב"ד והרמב"ן דהראב"ד פירש דפסקו כשמואל דחליצה פסולה אינה צריכה לחזר והרמב"ן ז"ל כתב בפסקיו כרב וכתב ה"ה דלדעת הרשב"א כל שהחליצות שוות כל אחת פוטרת חבירתה ונראה דטעמו מפני שהוא מפרש מה שאמר בגמרא בפ' ד' אחין כי הדדי נינהו ואחת פוטרת חבירתה כדברי רש"י ז"ל והרמב"ן נראה שהיה מפרש דכי הדדי נינהו וצריכות שתיהן חליצה ולא פטרה חדא לחבירתה אבל כשהיא מעולה האחת פוטרת חבירתה ולכך כתב דכשהיא מעולה פוטרת את חבירתה כדכתב הרא"ש ז"ל בשם הרמב"ן ומפני שהרמב"ן ז"ל מפרש דמאי דקאמר כי הדדי נינהו ר"ל אינה פוטרת אחת לחבירתה לכן פירש דלדידן דקי"ל דחליצה פסולה חוזרת דאין האחת פוטרת לחבירתה כדכתב הטור ז"ל בשמו בסימן ק"ע דאילו היה מפרש כפירש"י ז"ל דכי הדדי נינהו ופוטרת האחת לחבירתה לא היה יכול לומר כן דהא קי"ל דחליצה פסולה חוזרת והיכי מסיק בגמרא דהאחת פוטרת את חבירתה ויש סיוע לדברי הרמב"ן ממה שהקשו בס"פ ר"ג גבי גט לזו וגט לזו לימא מסייע ליה לרבה בר רב הונא דאמר חליצה פסולה חוזרת על כל האחין כו' והשתא לפירוש הרמב"ן אתי שפיר דהא בהא תליא דאי חליצה פסולה חוזרת ה"ה שתיהן נמי צריכות חליצה אבל לפירש"י ז"ל קשה מה ענין זה לזה דאין זה סיוע דאע"ג דחליצה פסולה חוזרת מ"מ בהא אפשר דפוטרת את חבירתה ולכך כתב שם רש"י דפריך מסיפא וקאמר וכן שתי יבמין ליבמה אחת וכו' כלומר דמהך הוי סייעתא ולא מרישא דרישא לא הוי סייעתא דאפילו דחוזרת אפשר דפטרה אחת לחבירתה ולכך קאמר דפריך מסיפא ומש"ה כתב הטור שם בסימן ק"ע בשם רש"י ז"ל דאפילו אם נאמר בשני יבמין ויבמה אחת צריכה חליצה כו' ביבם אחד וכו' אחת נפטרת בחליצת חבירתה ומלשון זה נ"ל שנראה לו לטור כן כרש"י ז"ל: