וכן קטנה שחלצה לגדול חליצתן פסולה. בפרק מצות חליצה (יבמות דף ק"ה:) אמרו על מתניתין דקטנה שחלצה וכו' חליצתה פסולה זו דברי רבי מאיר דאמר איש כתוב בפרשה ומקשינן אשה לאיש אבל חכ״א איש כתוב בפרשה [אבל] אשה בין גדולה בין קטנה ואמרו שם במסקנא רבא אמר עד שתגיע לעונת נדרים והלכתא עד שתביא שתי שערות ע״כ. והנראה לכאורה דהך והלכתא הוי דלא כחכמים דאמרו אשה בין גדולה בין קטנה אלא ה״ק והלכתא כר״מ דמקשינן אשה לאיש ובעינן עד שתביא שתי שערות וכ״נ מדברי התוספות שכתבו בהך והלכתא הוי כדברי רבא והכי קאמר לדברי רבי עד שתגיע לעונת נדרים אבל הלכתא כר״מ דמקשינן אשה לאיש ועד שתביא שתי שערות וא״כ נראה לפי זה דבקטנה אין חליצתה חליצה כלל דכיון דמקשינן אשה לאיש ובקטן קי״ל דאין חליצת קטן כלום דלא כר״מ דאמר דפסולה ה״ה בקטנה ונ״ל שזה טעמו של הרא״ש שכתב הטור בסימן קס״ט דחליצת קטנה אינה כלום כחליצת קטן ואם רבינו מפרש כפירוש זה דהך והלכתא הוי כר״מ קשה דמשמע דאינה חליצה כלל לדידן דקי״ל כרבנן דאין חליצת קטן כלום לכך היה נראה לומר דהך והלכתא הוי אליבא דר' יוסי וה״ק לעולם דמדאורייתא בין גדולה בין קטנה אבל מ״מ מדרבנן צריך עד שתביא שתי שערות ואם לא הביאה אפשר דכשרה בדיעבד כיון דאינו אלא מדרבנן או אפשר דפסולה וזהו שכתב ה״ה שיש מי שנסתפק ומ״מ דעת רבינו דפסולה וא״כ לפי זה לית לן היקשא דאשה לאיש אבל אם נאמר זה בדברי רבינו קשה קצת שהוא ז״ל כתב בפרק ראשון וכן היבמה הקטנה אם רצה היבם וכו' אינה חולצת וכו' כשם שאין היבם חולץ עד שיעשה איש כך אין היבמה חולצת עד שתעשה אשה משמע לכאורה דהיינו היקשא דאשה לאיש לכך נאמר דרבינו מפרש דהך והלכתא הוי אליבא דר״מ משום דמקשינן אשה לאיש וכי תימא א״כ כיון דאין חליצת קטן כלום ה״ה חליצת קטנה כיון דמקשינן י״ל דהך דמקשינן לא הוי אלא מדרבנן כדמשמע בירושלמי כמ״ש התוספות וא״כ מדאורייתא הוי חליצה גמורה ולכך קאמר דהוי חליצה פסולה והרב מוהרר״י קארו ז״ל כתב שם דלא מצא זאת הסברא שכתב הטור דחליצת קטנה אינה כלום ואינה פוסלת על כל האחין אלא לבעלי התוס' שכתבו בפרק מצות חליצה על מתני' דקטנה שחלצה וכו' וא״ת מ״מ כיון דתנא פסולה אמאי תני שתחלוץ משתגדיל ועוד דלא תני ליה גבי קטן וי״ל דאי לא הוה תני גבי [קטנה] הוה אמינא דחליצתה פסולה מדרבנן דהא דמקשינן אשה לאיש אינו מן התורה להכי תני משתחלוץ ייתור לשון דלאשמועינן דחליצת קטנה אינה כלום כחליצת קטן ע״כ ולפי מה שהבין בדברי התוס' דמאי דקאמרי אינה כלום ר״ל ואינה פוסלת על האחין תימה טובא דהיכי אמרו כמו חליצת קטן הא מתניתין ר״מ ור״מ סבר דחליצת קטן פוסלת דהכי אמרה מתניתין דחליצת קטן פסולה אלא ודאי נ״ל דאין כוונת דברי התוספות לומר אינה כלום ולא פסלה אלא ר״ל אינה כלום מן התורה דהוה ס״ד דמה״ת הויא חליצה ורבנן הוא דפסלוה משום דמקשינן ולא הוי כחליצת קטן דמן התורה אינה חליצה ומדרבנן הוי חליצה כדאמר עשו חליצת בן תשע כגט בגדול לכך קאמר תחלוץ משתגדיל לומר דמדאורייתא אינה כלום אלא מדרבנן הוא דהוי חליצה לבד כמו חליצת קטן אבל לעולם דבין חליצת קטן בין חליצת קטנה פוסלת על כל האחין זה נ״ל מפירוש דבריהם ז״ל:
ואפילו בינו לבינה וכו'. פרק מצות חליצה (יבמות דף ק"ה:) הקשו בינו לבינה מי ידענא ותירצו אמר רב יהודה אמר שמואל ועדים רואים אותו מבחוץ ע״כ. ורבינו לא הזכיר מזה כלום ואפשר לומר דסמך על המבין אי נמי י״ל דבגמרא הקשו כן משום דאמרו שם דהכשיר ר' עקיבא ולהכי הקשו דאפילו הוא והיא מודים דנחלצה לא מהימנו כדי להתירה לעלמא אבל רבינו דפסק דפסולה אפילו ליכא עדים כיון דשניהם מודים מהימנו לפוסלה לאחין. ומ״ש רבינו דהוי חליצה פסולה בינו לבינה אע״ג דמתניתין לא קאמר אלא בשנים כבר כתבו שם התוספות דר״ש דמכשיר בשנים דלאו דוקא בשנים ולא נקט שנים אלא משום עדות וה״ה בינו לבינה: