נאמן עד אחד להעיד ליבמה שמת בעלה ומתייבמת על פיו. כתב ה"ה וכן הכריע הרשב"א ז"ל וכתב דאין ראיה מבעל כו'. וא"ת דהיכי כתב דשאני הכא דהיא דייקא ומינסבא הא ע"כ טעמא דנאמן לא הוי אלא משום דמילתא דעבידא לאיגלויי הוא דאי משום דדייקא ומינסבא הא היא עצמה תוכיח כדאמר שם בפרק האשה רבה דלא מהימנא א"ו משום מילתא דעבידא לאיגלויי הוא. ועוד קשה לדעת רבינו דסובר דהך בעיא איפשיטא א"כ הנהו בעיי דעד אחד דקטטה ועד אחד במלחמה בפרק האשה שלום שכתב בהו דס"ל לרבינו בסוף הלכות גירושין דלא איפשיטא תיפשוט מהכא דהא פשיטנא מהכא דטעמא הויא משום מילתא דעבידא לאיגלויי. וי"ל דהוא מפרש כמו פירוש התוס' דבעיין דעד אחד ביבמה הכא הוא טעם הי מינייהו הוי עיקר טעמא אי הוי משום דעבידא לאיגלויי ובדיוקא זוטא מהני או דילמא עיקר הטעם משום דדייקא ובעינן דיוקא רבה והשתא אמרינן דתרוויהו איתנהו טעמא דעבידא לאיגלויי וטעמא דדייקא ומינסבא והשתא לפי האמת אפשר לומר דעיקר טעמא משום דדייקא הוא ולא משום דעבידא לאיגלויי וכ"ת א"כ היא עצמה אמאי [אינה] נאמנת י"ל דבאשה ליכא אלא טעמא דדייקא לחוד אבל בעד דהוא סניף לו טעמא דעבידא לאיגלויי סגי אע"ג דאין זה עיקר הטעם מהני והשתא לפ"ז אכתי תיבעי לקמן דאפשר עדיין טעמא משום דייקא והתם ביבמה הוי דיוקא רבה ולכך מהני אבל בקטטה ומלחמה דהוי דיוקא זוטא לא וכדכתבו התוס' ע"ש וא"כ אע"ג דתיפשוט בעיין דיבמה דמהני אפשר משום דעיקר טעמא הוא משום דעבידא לאיגלויי ואין עיקר טעמא משום דדייקא ומינסבא אבל הך הוי דיוקא רבה והתם לא הוי רבה כ"כ והשתא אתי שפיר דקאמר הרשב"א דשאני גבי עד דדייקא היא דלעולם בעי דיוקא בין דנאמר טעמא דעבידא לאיגלויי בין דנאמר דייקא ומינסבא אלא דלטעמא דעבידא לאיגלויי סגי דיוקא פורתא ולטעמא דדייקא ומינסבא בעינן דיוקא רבה: