היו שני השוורים וכו'. כתב ה"ה ז"ל וסוגיין כמ"ד פלגא נזקא ממונא בפ' המניח אמרו מתקיף לה רב פפא מדרישא וכו' הא לא מייתי ראיה שקיל ורב פפא הוא דאית ליה בספ"ק דפלגא נזקא ממונא וכן אזיל ומקשה כפי סברתו והוא דלא כהלכתא. אבל מ"מ קשה דבתר הכי קאמר גופא אמר רבא וכל הני קושיי לא הוו אלא למ"ד פלגא נזקא ממונא דלמ"ד פלגא נזקא קנסא היכי מקשה הא מצי למימר הא מייתי ראיה שקיל הא קנסא ומודה בקנס פטור והוא דוחק לומר דסתמא דגמרא אזיל דלא כהלכתא. וע"ק דאמאי לא מקשה סתמא דגמ' בספ"ק למאן דאמר פלגא נזקא קנסא מהני בבי דמתני'. ולכך נ"ל לומר דסוגיא הוי כהלכתא אליבא דשאר המפרשים שפיר דאע"ג דאיכא עדים שאמרו הזיק וזה אומר גדול והאחד אומר קטן מקרי טענו חיטים והודה לו בשעורים וכמו שהשיג הטור ז"ל על רבינו ז"ל בסימן ת' דלית ליה סברת ה"ה ז"ל שהליץ בעדו דמשום דאיכא עדים שהזיק אחד מהם לא מקרי טענו חיטים והודה לו בשעורים אלא אפ"ה פטור ולדידהו לא פרכינן למ"ד פלגא נזקא קנסא משום דמוקמינן למתני' בדאיכא עדים שהזיק אחד מהם וכיון דאיכא עדים אהנו כי היכי דלא נימא דהוי מודה בקנס וליפטר אבל מ"מ הוי טענו חיטים והודה לו בשעורים ומשום הכי הטור בסימן ת' כתב ומהשני אינו נוטל שהרי הודה לו שלא הזיקו ודומה לטענו חיטים והודה לו בשעורים ולא יהיב טעמא משום דזה הודה ומקרי מודה בקנס משום דאיירי דאיכא עדים דבהא עסיק רבינו ז"ל ואהנו עדים דלא נפטר מטעמא דמודה בקנס. וסברת הטור ז"ל היא סברת אביו הרא"ש דלעולם דומה לטענו חיטים והודה לו בשעורים בין שאין לו תביעה על אחד מהם בין שיש לו תביעה על שניהם ואין חילוק בזה אלא דכשיש לו תביעה על שניהם אהני אם תפס משא"כ באין לו תביעה על אחד מהם ואפילו דיש עדים שנגח אחד מהם אין נראה לטור ולהרא"ש לחלק בכך והרב"י שכתב בסימן ת"ד מ"ש הטור ז"ל ולדעת א"א הרא"ש ז"ל אין כאן שבועה כלל דכ"נ מדבריו בס"פ המניח שהשוה כשאין לו תביעה על אחד מהם לטענו חיטים והודה לו בשעורים. ובחנם נקט אין לו תביעה על אחד מהם דאפילו יש לו תביעה על שניהם דמי להאי: