ואם טען שאתה יודע הרי המזיק וכו'. כתב הראב"ד ז"ל בהשגות אתם ואמועד קאי כלומר בחלוקה דגדול וקטן. והטעם מבואר בדברי ה"ה ז"ל. עוד כתב הראב"ד ז"ל ומתני' דקתני המוציא מחבירו עליו הראיה כגון דקאמר שמא תם הזיק וכו' כוונתו דהוקשה לו א"כ במתניתין כשזה אמר תם הזיק והאחר תובעו מועד הזיק למה אמר המוציא מחבירו עליו הראיה היה לו לומר ישבע דהא מודה במקצת הוי כיון דהתם הוא בכלל נכסים ומשועבד למועד כדכתב ה"ה לזה תירץ דאין ה"נ דאם היה ברי להמזיק שתם הזיק היו אומרים במשנתנו ישבע דהיינו שבועת התורה דמודה במקצת אבל מתני' איירי דאמר שמא תם הזיק דליכא שבועה גביה, וחזר והקשה על עצמו דא"כ ליחייב דהרי הוו כחמשין ידענא וחמשין לא ידענא דאמרי כיון דהוי מחוייב שבועת התורה ואינו יכול להשבע משלם ה"נ נימא הכי כיון שהודאה שהוא מודה בתם הוי מעין הטענה שטוענו האחר במועד, ותירץ דלא אמרינן התם בחמשין ידענא וחמשין לא ידענא הכי אלא בדבר שיש לו לידע וחבירו טוען שהוא יודע באמת משא"כ במשנתנו וכבר האריך זה בפ"ה מהל' שאלה ופקדון זו היא כוונת הר"א ז"ל ואיכא לאתמוהי א"כ כיון דחשיב ממין הטענה מה שמודה בתם א"כ מה הקשו בסוף המניח תנן היה אחד תם ואחד מועד הניזק אומר מועד הזיק את הגדול וכו' הא לא מייתי ראיה שקיל כדאמר מזיק הא חיטים ושעורים נינהו והא לא דמי לחיטין ושעורין דהודאה בתם הוי ממין הטענה לדעת הראב"ד ז"ל ובשלמא לדברי רבינו ז"ל איכא למימר דלא קאמר רבינו ז"ל דהוי מחוייב שבועת התורה אלא משום דאיכא עדים שנגח אחד מהם ומתני' איירי דליכא עדים ומשום הכי דמי לחיטין ושעורים ואע"ג דגם לו קשה אמאי לא מוקי גמרא מתניתין בדאיכא עדים דומיא דרישא כדאותיבנא לעיל מ"מ להר"א ז"ל קשה יותר שהוא מפרש דבמתני' אע"ג דליכא עדים חשיב תם ממין הטענה דמועד ואילו היה טוען מזיק ברי היה נשבע א"כ לדידיה לא פריך גמ' כלל כדכתיבנא וצ"ע: