שומר שקבל עליו שמירת גוף הבהמה וכו'. כתב ה"ה ז"ל מימרא סוף הפרק. ונ"ל שאינו כן דבסוף הפרק הכי איתא אר"א מסר שורו לשומר חנם הזיק חייב הוזק פטור אמרי היכי דמי אי דקביל עליה שמירת נזקיו אפי' הוזק נמי ליחייב ואי דלא קביל עליה שמירת נזקיו אפילו הזיק נמי ליפטר אמר רבא לעולם שקבל עליו שמירת נזקיו והב"ע שהוא נגחן וכו' ומשמע התם דהיכא דקבל שמירת נזקיו חייב בכל אפילו הוזקה הבהמה ואדרבה נראה הפך מדברי רבינו ז"ל אלא שיש לתרץ בשמירת נזקיו דהתם הוי שמירה סתם כדכתב ה"ה ז"ל דמשמע דחייב בכל ולא חש הגמרא לפרש דסמך על המבין וכ"ת לוקמה דקבל שמירת נזקיו סתמא כלשון רבינו ז"ל ומפני כן אם הוזק פטור ואם הזיק חייב וי"ל דמשמע ליה לגמרא דלהא לא אתא ר' אלעזר דהא דינא ברירא ופשיטא הוא. א"כ לפי מ"ש אין מקום מוצא דין זה של רבינו ז"ל שם כדכתב ה"ה אבל מוצאו הוא בפ"ק (דף י"ג) שאמרו שם והב"ע שקבל עליו שמירת גופו ולא שמירת נזקיו והיינו דינא דכתב כאן רבינו ז"ל דשמירת גופו קבל אבל לא שמירת נזקיו והראב"ד ז"ל הבין בהשגות לכאורה מדברי רבינו ז"ל שצריך שיפרש בהדיא אבל לא שמירת נזקיו והשיג עליו דאינו כן אלא מסתמא לא קבל עליו שמירת נזקיו עד שיפרש בהדיא מדאמרו שם אי הכי אימא סיפא נפרצה בלילה או שפרצוה ליסטים וכו' הא ביום חייב הא לא קבל שמירת נזקיו ותירצו ה"ק אם קבל שמירת נזקיו חייב משמע דעל הסתם לא קבל. ואח"כ פירש דברי רבינו דאפשר דה"ק שלא פירש שמירת נזקיו כך היא הנוסחא של כתיבת יד בהשגת הר"א ז"ל: