ועל מקום הגחלת חצי נזק ועל שאר הגדיש פטור. הרב"י ז"ל כתב בח"מ סימן שצ"ב דרבינו ז"ל איירי בשמתחלה היה מגרר והיינו אדייה אדויי דאמרו בגמרא וטעמו של רבינו ז"ל במ"ש על הגדיש פטור הוא משום מאי דכתבו התוס' וז"ל ור"י בדאנחה אנוחי וכו' לא מצי למימר בדאדייה אדויי ועל כל הגדיש חצי נזק דאי כח כחו לאו ככחו דמי על כל שאר הגדיש פטור עכ"ל. נמצא טעמו של רבינו ז"ל משום דכח כחו לאו ככחו דמי ולכך על כל שאר הגדיש פטור ובזה נסתלקה השגת הראב"ד ז"ל. ועדיין קשה דהתוס' ז"ל לא כתבו כאן אלא לצד אחד מן הבעיא דרב אשי בעא לעיל כח כחו לסומכוס ככחו דמי או לא מי גמיר הלכה ומוקי לה בכח כחו או דילמא לא גמיר הלכה כלל וכו' וא"כ דהוי בעיא כן אפילו נאמר כדברי התוס' ז"ל דאליבא דרבנן נמי מספקא לן מכל מקום למה כתב רבינו ז"ל בפשיטות דעל שאר הגדיש פטור היה לו לכתוב דאם תפס לא מפקינן מיניה דהוא ספק כמ"ש בשאר הבעיות וזהו לפי דעתו של הרב"י ז"ל שרוצה להסכים דברי רבינו ז"ל עם דברי התוס' ז"ל אבל לפי האמת דעת התוס' ז"ל נראה דחוק דכיון דלא בעי בגמרא הבעיא אלא לסומכוס משמע דלרבנן כח כחו ככחו דמי דאי לא תבעי לרבנן וכ"כ הרא"ש ז"ל בפסקיו דלא כתוס' ז"ל. וכבר הארכתי בחידושי ליישב דעתו ומ"מ דעת הרא"ש ז"ל נראה עיקר: