הקדרים והזגגים וכיוצא בהם וכו'. כתב ה"ה ז"ל גירסת רבינו ז"ל כגירסת ההלכות ורש"י ז"ל על כן אני בא לבאר גירסת ההלכות לבוא עד מקום תכונת כוונת רבינו ז"ל. כתב הרי"ף ז"ל תניא הקדרים והזגגים וכו' אמר רבא ראשון חייב בנזקי שני בין דאיתזק בגופו בין דאיתזק בממונו ושני חייב בנזקי ג' דאיתזק בגופו אבל לא באיתזק בממונו מ"ט דא"ל האי בירא לא אנא כריתיה וכו' ע"כ. ויש לדבריו ז"ל כוונות הרבה פירשם הרא"ש ז"ל בפסקיו דבגופו וממונו אניזק קאי דהיינו השני והכי קאמר ראשון חייב בנזקי שני בין שזה השני בא לו ההיזק בגופו בין שבא ההיזק בממונו דחשבינן לראשון מזיק ממש ולכן חייב אפילו הזיק כליו של שני אבל גוף השני חשוב כבור ואם הזיק גופו של שלישי חייב אבל אם הזיק כליו פטור משום דבור פטר את הכלים. ואם נפרש כן קשה טובא חדא דלפירושו מאי דקאמר הרי"ף ז"ל מ"ט דא"ל האי בירא וכו' לא קאי אדברי רבא דסמוך אלא אברייתא והוא דוחק כמ"ש הרב"י בח"מ סימן תי"ג ותו קשיא לי דאם גירסת הרי"ף ז"ל היא כגירסת הרא"ש ז"ל והיא גירסת רש"י ז"ל שתפסה עיקר שהיא לשון המורה היכי מפרש הרי"ף ז"ל דטעמא דברייתא דפטורים על נזקי ממון הוי משום דא"ל האי בירא לא אנא כריתיה א"כ הדרא קושיא דפריך בגמרא לדוכתא דאיך קאמר כולם פטורים דהוי אפילו הראשון הא הראשון בור כרה ויחפרהו ובור דיליה הוא ומשום הכי אוקמינן בגמרא דהאי נזקי ממונן הוא כשהזיק ממון המזיקין לממון הנזוקין דהיינו כלים בכלים דהשתא אפילו ראשון פטור מפני דממון ראשון הוי כבור ובור פטריה רחמנא מכלים וא"כ ה"ט ה"ל להרי"ף למימר במלתיה דרבא ולא טעמא דהאי בירא לא אנא כריתיה דאין זה טעם הברייתא לפי המסקנא. ותו קשיא דלפי פי' רש"י ז"ל זה טעם הברייתא ולפי המסקנא מלתיה דרבא הוי במזיקין כדהוה ס"ד מעיקרא ולא בניזקין כדהוה משני אלא אמר רבא ראשון חייב בין בנזקי גופו בין בנזקי ממונו דשני וכו' דהא אידחייא הך שינויא משום קושיא דהניחא לשמואל וכו' ולהכי הדר בגמרא ממאי דאמר מעיקרא דקאי אמזיקין וה"ק ראשון חייב בנזקי שני בין שהזיקו בגופו שלו בין שהזיקו בממונו של שני ושני חייב בנזקי שלישי כשהזיקו בגופו של שני אבל לא בממונו של שני וא"כ אם פירוש דברי הרי"ף כדברי הרא"ש ז"ל לא קאי רבא אלא אניזוקין דה"ק בין שניזק השני בגופו של שני בין בממונו של שני והאי פירושא אליבא דרבא כבר דחאוה בגמרא משום קושיא דהניחא. מיהו לזה י"ל דכיון דאנן קי"ל כשמואל ובגמרא לא דחי האי תירוצא אלא משום דלרב לא אתי שפיר נקטינן כי ההיא תירוצא דהוא אליבא דהלכתא דהוא שמואל דהלכתא כוותיה בדיני והאי דהדרינן ואמרינן דקאי רבא אמזיקין הוא אליבא דרב אבל דוחק דהרי כתב הרא"ש ז"ל עצמו דהשתא דהדר בגמרא לשינויא קמא דקאי רבא אמזיקין אפילו אליבא דשמואל אמרינן דהוא דוחק לפרש דברי רבא בתרי גווני יעויין שם א"כ נמצאו דברי הרי"ף ז"ל בפירוש שפי' הרא"ש ז"ל קשים כגידין, ואם נפרש פירוש שני והוא מה שפי' ה"ה ז"ל והראב"ד ז"ל ופירשו הרב ב"י דדברי הרי"ף קאי אמזיקין וה"ק ראשון חייב בנזקי שני בין שהשני הוא ניזוק בגופו של ראשון או בממונו של ראשון ושני חייב בנזקי שלישי כשהשלישי נזוק בגופו של שני ולא בממונו של שני נמצאו דברי הרי"ף עלו כהוגן כפי גירסת רש"י ז"ל ופי' מ"ט דא"ל האי בירא לא אנא כריתיה קאי אדברי רבא כפשט המאמר והשתא מפרש הרי"ף ז"ל דברי רבא דקאי אמזיקים כפי מסקנא דשמעתא דהכי הוא סליקא שמעתא לבסוף. ומ"מ עדיין אנו צריכים למודעי דברי רבינו ז"ל שהם כדרך ההלכות כפי מה שכתב ה"ה ז"ל מנין לו דהראשון לא חשבינן ליה אלא כבור דאם הוזקו בו כליו של שני פטור משום דבור פטר את הכלים הא לפירש"י ז"ל וגירסתו הדרינן במסקנא למאי דהוה אמרינן מעיקרא ולפי דברי רבא דמעיקרא הוי הראשון אדם המזיק ואפילו הזיק ממונו של שני חייב ואפילו לתירוצא דאמר רבא דקאי אניזוקין לא הוי בור אלא שני אבל ראשון חשיב ליה כמזיק כ"ש דמההוא תירוצא הדרינן ואם כן מנין לו לומר דהראשון הוי דומה לבור שלא הוזכר בגמרא דאדם אין בו תורת בור כדפירש"י ז"ל. לכן נ"ל לומר דגירסת רבינו ז"ל היא כגירסת רבינו חננאל ז"ל והיא כגירסת הרי"ף ז"ל דפירוש דברי הרי"ף ז"ל הם דקאי אמזיקין כדכתב הרב ב"י ז"ל וכמו שפי' דבריו ה"ה והראב"ד ז"ל אבל אין גירסתו כגירסת הרא"ש ז"ל וגירסא שתפס רש"י ז"ל עיקר אלא כגירסת ר"ח ז"ל שהיא הפוכה ממש מדברי רש"י ז"ל וזו היא גירסתו כפי הנראה מדברי התוספות ז"ל אמר רבא ראשון חייב בין בנזקי גופו בין בנזקי ממונו דשני מה נפשך ראשון ודאי פושע הוא שני אגופו מיחייב דהוה ליה לעמוד ולא עמד אממונו פטור דהוה ליה בור ולא מצינו בור שחייב את הכלים מיתיבי וכולם חייבים וכו' אלא אמר רבא ראשון חייב בנזקי שני בין בנזקי גופו בין בנזקי ממונו ואית ספרים דגרסי ראשון חייב בנזקי שני בין דאיתזק מגופו בין דאיתזק ממונו שני חייב בנזקי שלישי בנזקי גופו אבל לא בנזקי ממונו מ"ט דא"ל האי בירא לא אנא כריתיה וכולן חייבים על נזקי גופו הניחא לשמואל דאמר כל תקלה בור הוא אלא לרב וכו' מאי איכא למימר תרגמה רב אדא בר מניומי קמיה דרבינא כגון שהוזקו כלים בכלים ע"כ נוסח גירסת הרב רבינו חננאל ז"ל כפי הנראה מדברי התוספות ז"ל ונמצאת הפוכה ממש מדברי רש"י ז"ל דלפי מאי דס"ד מעיקרא קאי אניזוקים הפך מדברי רש"י ז"ל דהוא סבור דמעיקרא אית ליה דקאי אמזיקים ובתר הכי קאמר דקאי אניזוקין ולבסוף הדר וקאמר דקאי אמזיקין כדמעיקרא אבל לגירסת ר"ח ז"ל מעיקרא קאי אניזוקים והוי פירוש בתירוצא דרבא כפירש"י ז"ל דקאי אניזוקין וראשון הוי מזיק ממש ולכך חייב אפילו הזיק בממונו של שני אבל השני הוא בור ופטור אם הזיק הוא בממונו של שלישי דבור פטר את הכלים וכולה סוגיא לר"מ דאמר נתקל פושע הוא ובין לרבנן דאפילו נתקל לאו פושע הוא מ"מ היה לו לעמוד ולא עמד ופריך מברייתא דכולן חייבין דמשמע ליה דקאי אניזוקים וה"ק כולן חייבין על נזקי גופו כלומר הראשון בנזקי גופו של שני וכן השני בנזקי גופו של שלישי אבל לא בנזקי ממונן של נזוקים כגון ראשון בנזקי ממון של שני וכן שני בנזקי ממון של שלישי ואם ראשון קרית ליה מזיק וחייב אפילו הזיק ממון של שני היכי קאמר הכא דכולן פטורין על נזקי ממונן של ניזוקים דמשמע דהראשון נמי פטור כשהזיק ממונו של שני, והתוספות הקשו לפירוש זה דאמאי הדר משום האי קושיא ומפרש מלתיה דרבא דקאי אמזיקים היה לו לפרש הברייתא דקאי אמזיקים ולימא דה"ק כולן חייבין בשהזיקו בגופן דאפילו הראשון שהזיק בגופו חייב מטעם אדם המזיק והשני חייב משום בור אבל ממונן שהזיקו פטור עליהם משום דהוי מפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס, ויש לתרץ לעניות דעתי לפי גירסא זו דלשון ממונן משמע דלא הפקירו וכשהם מזיקין עדיין הוא ממונו וכן מפרש הרי"ף ורבינו ז"ל הך סוגיא דכל ממונו הנזכר כאן הוא דלא הפקירו כמו משאו שכתב רבינו דהכי משמע בגמרא לשון נזקי ממונו משמע בעוד שהוא מזיק הוא ממונו ולא שיהיה מתחלה ממונו ואח"כ הפקירו והטור ז"ל שכתב בשם הרי"ף ז"ל בסימן ת"י בממונו אפילו אם הפקירו חשיב בור תימה עליו דהא מפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס הוא כיון דקי"ל דנתקל לאו פושע הוא אלא ודאי כדכתיבנא והשתא הדר רבא וקאי במסקנא לגירסת ר"ח ז"ל וקאמר דקאי רבא אמזיקין וה"ק ראשון חייב בנזקי שני בין דהשני איתזק בגופו בין דאיתזק בממונו של ראשון בין דאיתזק בגופו של ראשון אבל שלישי אי איתזק בגופו של שני חייב השני בנזקו אבל אי איתזק בממונו לא מ"ט משום דא"ל האי בירא לא אנא כריתיה והשתא ברייתא דקאמרה חייבין על נזקי גופן קאי אניזוקין וה"ק אם הזיק לגוף הניזוקין כגון הזיק ראשון לגוף השני וכן השני לגוף השלישי חייבים אבל הזיק כל אחד לממון חבירו פטורים כגון אם הזיק הראשון לממון השני וכן השני לממון השלישי והשתא א"ש כולם דהראשון לא הוי אלא בור ובור פטר את הכלים. והתוס' הקשו על זה דמאי שנא מעמד בעל הקורה דחייב בחבית חבירו אע"ג דלא הזיק בידים חשבינן ליה אדם והכא אמאי לא חשבינן לראשון אלא כבור י"ל כיון דנתקל לאו פושע הוא והא דחשבינן ליה פושע קנס הוא משום שהיה לו לעמוד ולא עמד אם כן די לנו שנחשבנו כבור כיון שתחילת נפילתו באונס היה משא"כ בבעל הקורה שתחילתו כשעמד פשע ולכך הוא חייב כאדם המזיק וא"כ השתא הוי במסקנא הך תירוצא דרבא שכתב הרי"ף ז"ל לגירסת רש"י ז"ל עלו כהוגן דמהברייתא יצא לו לפי גירסא זו דהראשון הוי כבור משום דאמר פטור על עסקי ממונו דקאי אניזוקין כדכתיבנא. ולפי גירסא זו מ"ש הניחא לשמואל וכו' כתבו התוס' ז"ל דהוי כאמר מר דלכל הפירושים קשה לרב בין לפירוש קמא בין לפירוש בתרא דלפירוש קמא הרי הראשון מזיק והשני הבור ולפירוש בתרא אפילו ראשון מזיק הוי וא"כ בכל גוונא קשה לרב דאיך אדם יכול להיות בור דאין אדם מפקיר גופו ותירצו בגמרא ברייתא אליבא דרב כגון שהזיקו כלים בכלים והשתא ברייתא אמזיקים קאי כדכתבו התוס' ואין זה דוחק דממונן דברייתא הוי ממונן ממש אבל אי הוה מוקמינן מעיקרא דקאי אמזיקין וכמו שהקשו התוס' לא היה אומר ממונן מדוייק כדפרישית והשתא הוי פירושא הכי כולן חייבין אפילו הראשון כשהזיקו בגופן אממונן של אחרים כגון אם הזיק ראשון לגוף ממונו של שני וכן שני בגוף ממון של שלישי משום דהוי אדם המזיק אבל אם הזיק ממונם לממון אחרים כגון ממון של ראשון לממון של שני פטור וכן ממון של שני לממון של שלישי משום דממונו הוי כבורו ופטר בו את הכלים וסוברים רבינו והרי"ף ז"ל דהאי תירוצא דכגון שהזיקו כלים בכלים הוא דחוק לאוקמי ברייתא בהכי דלא מוקמינן לה הכי אלא לרב אבל לשמואל אכתי קיימא אוקימתא קמייתא דראשון הוי כבור כדמשמע בברייתא ודלא כתוס' ז"ל שכתבו דבמסקנא לפי גירסא זו במסקנא קאי תירוצא דכגון שהזיקו כלים בכלים אליבא דכ"ע ואפילו לשמואל דלרבינו והרי"ף ז"ל אינו כן והשתא כתב הרי"ף ז"ל מאי דאסיקו במסקנא אליבא דשמואל וכתב הלשון בעצמו דאיתא במסקנא דיש ספרים שכתוב בהדיא במסקנא לשון שהביא הרי"ף ז"ל כמ"ש התוס' ז"ל אע"פ שהוא בשינוי קצת מהספרים שכתוב דאיתזק מגופו דאיתזק מממונו והרי"ף כתב בגופו ובממונו הכל ענין אחד דקאי אממונו וגופו של מזיק כדכתב הרב"י ז"ל ועלו דברי רבינו ז"ל כהוגן: