ממשכנין מי שנתחייב בכופר וכו'. כתב ה"ה ז"ל בשם הרשב"א שדקדק מדברי התוס' ז"ל דהבעיא לא הוי אלא ביורשי הניזק עצמו אם ממשכנין אותו דמשמע ליה להרשב"א דודאי ב"ד ממשכנין אותו אם לא רצה לשלם אלא דבעי כי היכי דהתם הגזבר עצמו הוא שממשכן ה"נ הכא יורשי הניזק ממשכנין דהם במקום הגזבר ואין צריך ב"ד. ומכל מקום קשה לי דמהטעם שנתנו בגמרא משום דכיון דכפרה בחטאת ובאשם הוי אפילו ב"ד לא יתעסקו בדבר כלל כמו בחטאת ואשם דודאי התם לא יתעסקו ב"ד דכיון דמשום כפרה הוא ודאי יביא ולא יפשע. ומה שדקדק הרשב"א מדברי התוס' אינו מוכרח כ"כ דאפשר דכוונתם לומר דבעי נמי ביורשי הניזק כלומר הבעיא הוי בכל בין בבית דין בין ביורשי הניזק אם ימשכנו אותו כמו הגזבר אותם ולצד דאמרינן דאין ממשכנין לא ימשכנו אותו לא בית דין ולא יורשי הניזק ומכל מקום כיון דרשב"א דקדק כך אין להשיב עליו ודבריו דברי אלהים חיים אבל מ"ש ה"ה ז"ל דדעת רבינו כן קשה קצת בעיני דאיך רבינו לא הזכיר כלל מהבעיא אלא הצד הפשוט הזכיר וענין הבעיא אם יכולים למשכן יורשי הניזק או לא לא הזכיר לכך נ"ל דרבינו ז"ל אית ליה דהבעיא הוי בכל גוונא בין בב"ד בין יורשי הניזק ותפיס לה רבינו האי בעיא לחומרא כי היכי דתפיס בעיא אחריתי לחומרא משום דהוי כפרה ופסק שכל אחד מהשותפין ישלם כופר ה"נ הכא אית ליה דכיון דהוי ענין כפרה ואפשר שיפשע ולא יביא משום דהוי לחבריה ולא לגבוה פסקינן לחומרא שממשכנין אותו: