עד זמן קצוב או עד שיביא וכו'. עד זמן קצוב משמע אע"ג דלא מצי לסלק או עד שיביא מעות היינו אתרא דמסלקי ואע"ג דבגמרא לא קאמר אלא אתרא דמסלקי דמשמע דוקא כבר פירשתי טעם רבינו ז"ל:
שאם תסלק אותו בלא מעות. וא"ת לפי מה שפירש הר"א ז"ל בדברי רבינו ז"ל למעלה דמ"ש כמו שיראו הדיינים ר"ל כמנהג נכיית המקום א"כ נמצא לפעמים אתה מסלקו בלא כלום דאם מנהג נכיית המקום הוי לנכות סלע אחת בכל שנה ואכל עשר שנים וחייב לו עשר סלעים אם כן נמצא דלא יגבה כלום ואתה מסלקו בלא כלום וי"ל דאם נראה דברי רבינו ז"ל כפי' דברי הר"א ז"ל דהוא מנהג נכיית המקום נאמר אז דמסלקו בלא כלום שיתן לו קצת כפי מה שיראה לדיינים כדי שלא יסתלק בלא כלום:
היתה הקרקע הממושכנת וכו'. צ"ע לרבינו כיון דאמר רב אשי השתא דאמרת לא מפקינן מיניה אכל שיעור זוזי לא מסלקינן ליה א"כ אמאי פסק דביתמי מסלקינן אותו בלא כלום ולא מפקינן ומנ"ל דרב אשי לא אמר אלא לאינשי דעלמא ואע"פ שסברא היא להעדיף כח היתומים עכ"ז לא מצינו לרב אשי אלא שאמר סתם וא"כ מנין לו לחלק:
היתה הקרקע הממושכנת בידו של יתומים וכו'. לגירסת רבינו דגריס בגמרא אכל טפי לא מפקינן מיניה יש הכרח קצת מדקאמר בתר הכי ומחשבין משטר לשטר ואי אכל טפי מפקינן מיניה כ"ש דמחשבין משטר לשטר אע"פ שאין זה כל כך הכרח די"ל דמפני שאמר למעלה גבי אינשי דעלמא אין מחשבין נקט הכא מחשבין אע"פ שאין צורך מ"מ לגירסת רבינו א"ש טפי דאשמעינן רבותא: