אע"פ שאין החצר עשויה להשכיר ואין דרך וכו'. נראה דהוא מפרש גברא דלא עביד למיגר דלא קאי אשוכר אלא אמשכיר והוא דבר תימה דבפ"ג מהלכות גזילה פי' דקאי אשוכר כמו שמפרש רש"י שכן כתב שם שדרך זה הדר לשכור מקום לעצמו שזה נהנה וזה אינו חסר וכו' ע"כ. וכן מוכרח שם בגמרא בפרק כיצד הרגל דאמר שם אי בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר זה לא נהנה וזה אינו חסר הוא ואי קאי עביד למיגר אמשכיר היכי קאמר זה לא נהנה הא אפשר שהשוכר נהנה. ואולי דהסברא הכריחו לפרש כן דקאי אמשכיר דהוא סובר דאין סברא לאסור בענין רבית זה לא נהנה וזה אינו חסר לכך לא רצה לפרש גברא דלא עביד למיגר שאין דרך זה לשכור דא"כ אמאי אסור אלא שאין דרך זה להשכיר אע"פ שזה נהנה שמפני כן אסור ויש סעד לזה מדהקשו בפרק כיצד הרגל זה לא נהנה וזה אינו חסר הוא ואי בענין רבית זה לא נהנה וזה אינו חסר אסור איך הקשו שם פשיטא דאין צריך להעלות לו שכר הא לענין רבית הוי איסורא אלא ודאי דבהא ליכא איסורא כלל ומש"ה הקשו שם פשיטא דאפילו ברבית מותר:
לפי שלא התנה וכו'. הרב"י בסי' קס"ו כתב דמלשון רבינו משמע הא אם התנה הוי רבית קצוצה אפילו בחצר דלא קיימא לאגרא דלא כהרמב"ן וא"כ תימה על הרב כי היכי שכתב גבי הלוהו שרבינו חלוק על הרמב"ן דאית ליה דהוי אבק רבית למה לא כתב ג"כ גבי הלויני שהוא חולק ואולי י"ל דלפי שלא התנה דקאמר הכי קאמר רבינו איירי בשתי חלוקות בין קיימא לאגרא בין לא קיימא דאפילו לא קיימא קאמר משמע דבתרוייהו איירי ועל דא קאמר דהוי אבק רבית כלומר בתרוייהו הא אם התנה בחדא הוי רבית קצוצה דהיינו קיימא לאגרא:
לפיכך אם עדיין וכו'. דעת הר"א ז"ל בהשגות כדעת רבינו אפרים ז"ל דלא שייך לומר דסלוקי בלא זוזי אפוקי הוא אלא גבי משכנתא וזהו שכתב ולא נהיר שאם לא הורידו כו'. ומ"ש ה"ה ז"ל שאם הניחו לו השכר מחמת ההלואה דהוי אבק רבית כתב הרב"י ז"ל בסימן קס"א דהוי זה על דעת רבותיו של הרמב"ם ז"ל ולי נראה דאינו כן דאפילו החולקים מודו בזה דאיירי שנותן לו השכר מחמת אריכות הזמן שעבר ולא בשביל שמאריכו להבא דבהא אפילו החולקים מודו דהוי אבק רבית ואפילו לפי מ"ש הטור שם דכיון שהוא חייב לו הוי אסור ורבית קצוצה מ"מ אפשר דמה שאמר כאן ה"ה הניחו לו השכר הוי אחר שפרע לו ומה שהכריח שם הרב"י י"ל דמ"ש הטור ז"ל דכיון דהוא חייב לו אסור הוי עיקר ממאי דכתב הרא"ש ז"ל דאפילו במוסיף לו בשעת הפרעון אסור אינו הכרח דמנא ילפת מהא דהוי רבית קצוצה נימא איסורא דרבנן דווקא והטור ר"ל דרבית קצוצה הוי: