אסור להקדים הרבית וכו'. רבינו ז"ל כתב כאן דאפילו שלח לו בסתם ולא אמר לו בשביל מעותיך שהיו בטלות אצלי שאסור ובפ"ד כתב ת"ח שהלוו זה את זה ונתן לו יתר על מה שלוה ממנו וכו' דבת"ח מותר משמע דלכ"ע אסור ושם פירש דבריו ה"ה ז"ל דאיירי בשעת הלואה סתם שלא הזכיר לו כלל ומ"מ אפילו שהיה סתם בשעת ההלואה וסתם בשעת הפרעון דוקא בת"ח מותר ולכ"ע אסור והוא מסכים למה שכתב כאן אבל קשה לזה לשון המשנה דקאמרה בשכר מעותיך וכו' ועוד קשה מ"ש בפ"ח הלוקח חיטין ד' סאין בסלע וכשבא לגבות את החיטים לאחר זמן הוסיף לו במדה ונתן יתר אחת דמותר והוא היפך מ"ש כאן ובפ"ד ואפשר היה לחלק ולתרץ לזה ולומר דשאני מ"ש בפ"ח דהוי דרך מקח וממכר והכא הוי הלואה אבל הטור ז"ל בסי' ק"ס הבין דברי רבינו ז"ל מ"ש בפ"ח דמתיר אפילו בהלואה ובשעת פרעון שכתב שם שרש"י ז"ל כתב להיתרא וגם הרמב"ם ז"ל מתיר בזה אם כן נראה דאינו מחלק בין הלואה למקח ולכך קשה מ"ש רבינו ז"ל כאן ובפ"ד ומה גם שהטור כתב שם באותו סימן בשם רבינו ז"ל גבי רבית מאוחרת שאוסר אפי' בסתם וא"כ דברי הטור ז"ל סותרים זו לזו בהבנת רבינו ז"ל ולתרץ קושיא זו נראה דחלוקים ה"ה ז"ל והטור בדברי רבינו ז"ל דה"ה מפרש דרבינו מחלק בין אחר פרעון בין בשעת פרעון וגם מחלק בין מפרש לסתם ובב' חילוקים אלו יתיישבו ב' הלשונות דכאן גבי רבית מאוחרת אסר רבינו לדעת ה"ה משום דאיירי במפרש ובפ"ח התיר רבינו משום דאיירי בסתם שהוסיף מדעתו סתם ומשום דבפ"ד איירי נמי בסתם הוצרך ה"ה לחלק בין בשעת פרעון לאחר הפרעון ליישב ההיא דפ"ד דבפ"ח איירי אחר הפרעון ובפ"ד איירי בשעת הפרעון ולכך כתב ה"ה וחילק בין שעת פרעון לאחר הפרעון אע"פ שלפ"ז הלשון דחוק בפ"ח שכתב רבינו וכשבא לגבות דמשמע דכשבא לגבות הוסיף בשעת הפרעון ולדברי ה"ה צריך לפרש ולדחוק דלאחר זמן קאי למטה וה"ק כשבא לגבות ולאחר שגבה הוסיף לו במדה א"נ כשבא לגבות לאו דוקא אלא שה"ה ז"ל דחק עצמו בכך לתרץ ההיא דפ"ד כדכתיבנא. אבל הטור סובר בדעת רבינו דאינו מחלק בין סתם למפרש וכ"נ שכתב בשביל מעותיו ולא כתב בשביל מעותיך וגם אינו מחלק בין שעת הפרעון לאחר הפרעון וגם רש"י ז"ל אינו מחלק בכך והא דאסר רבינו בסתם לדעת הטור ז"ל היינו כשמתכוין לכך דאם מתכוין בלבו לשולחו בשביל כך הוא אסור אע"פ שהאחר מותר לקבלו דעל הסתם מותר הוא כיון שברצונו נתן כדכתב רבינו בפ"ח מ"מ אם מתכוין לכך אסור וכן אם מוכיחין הדברים שבשביל כך עושה אסור לקבלו ממנו ודמי למתנה מרובה אליבא דספר המצות דאסור משום דניכר דבשביל כך עושה אע"ג דרבינו אינו מחלק בין מרובה למועט אם ניכרים הדברים שבשביל כך עושה ודאי דאסור ובהכי כתב רבינו כאן שאסור ברבית מאוחרת אבל בפ"ח איירי שלא כיון לכך ואין מעשיו מוכיחים שבשביל כך עושה ולכך שרי ובפ"ד שהתיר גבי ת"ח דמשמע דלכ"ע אסור צ"ל דהטור מפרש ההיא דת"ח שלא היה סתם בשעת הלואה אלא שבשעת ההלואה פירשו שיתן לו יותר ומש"ה דווקא בת"ח הוא מותר הא לכ"ע אסור אבל אם היה סתם בשעת ההלואה וסתם ג"כ בשעת הפרעון ודאי דאפי' לכ"ע מותר אע"פ שלשון רבינו ז"ל דפ"ד נראה שהיה סתם בשעת ההלואה וכן פירשה ה"ה לא נראה לטור לפרש כן משום שלשון הגמרא לא יתיישב וכמו שנתקשה בזה ה"ה וגם מה שפירש ה"ה לפי דרכו בפ"ח הוא דחוק שדחק עצמו בלשון וכשבא לגבות כדכתיבנא ולכך נראה לו לטור ז"ל לפרש דברי רבינו בפ"ד שפירש לו בשעת ההלואה שיתן לו יותר כלישנא דגמרא דקאמר מאה במאה ועשרים והאריך ובזה יתיישבו דברי רבינו על נכון כנ"ל לפרש דברי ה"ה ודברי הטור במה שהבינו בדעת רבינו ז"ל: