אע"פ שהמלוה והלוה וכו'. דברי רבינו צריכים עיון משום דאמרו בגמ' תנאי היא דתניא ר"נ ור"י פוטרין כו' מאי קום עשה לאו וכו' ואמרו בגמרא לא מאי קום עשה לקרועי שטרא וכו' והשתא רבינו ז"ל כמאן מפרש לה לההיא שמעתא אי כרש"י ז"ל הא לפי פירושו מסקנא דגמרא דלא כר"א אלא כר"י והוא ז"ל פסק כר"א ועוד דהא מוקמינן שם פטור המלוה והלוה בשלא גבו אבל אם גבו עוברים משום לא תשימון ועוד דהרי התם גרסינן ערב ואמאי נקט רבינו ז"ל לוה וכי תימא דכך היתה גירסתו א"כ הרי לוה לא קא עבר משום לא תשימון וא"כ היאך חלקו בשימה והרי לוה לא מיחייב בלא תשימון ואי מפרש כפירוש התוספות ז"ל יפלו הב' קושיות אחרונות וכי תימא לתרץ זה דהוא ז"ל מפרש כפירוש התוס' ומ"מ י"ל לקושיא הראשונה דמאי דכתבו התוס' דר"נ ור"א סברי דלאו דלא תשימון מיתלי תלי וקאי שאם יקרע השטר וכו' ר"ל דכיון דהוא תלוי ועומד שאפשר שאם יקרע יפטר א"כ אפילו לא יקרע פטור ורבינו סובר כן ופוסק כר"א זה אי אפשר לומר לדעת רבינו דא"כ לעיל בפ"ו שכתב גבי השבת המשכון ואם לא קיים עשה שבה לוקה כו' אמאי לוקה כיון דבשעת הנטילה מיתלי תלי וקאי שאם יחזירנו אינו לוקה אע"פ שישרף לא ילקה דומיא דהכא אלא ודאי בדותא היא וי"ל דרבינו ז"ל פסק כר"א דמוציאין וכרב ספרא ולדידיה ר"נ וראב"י ות"ק הוי תנאי משום דרבינו מפרש כפירוש רש"י דלתירוצא דגמרא כולהו הוו כר"י וא"כ לר"א ודאי כי היכי דלא ליהוו כולהו דלא כוותיה ודאי דמוקי מילתיה כתנאי ור"א בן יעקב ור"נ סברי כוותיה ומה שפסק בלוה ג"כ דאינו לוקה הוא משום דסובר דמאי דקתני בברייתא בלוה וערב לרבותא נקטיה הכי דאע"ג דאינהו לקחו הממון שהערב לקח מן הלוה והמלוה מן הערב אפ"ה פטורים וכ"ש לוה וכיון שהזכיר רבינו ז"ל מלוה לא הוצרך לזכור ערב דה"ה וכ"ש הוא אבל הזכיר לוה שלא הזכירו בגמרא ויש לחלוק על זה ולומר דדוקא מלוה וערב דאינהו מחזירין הממון פטורים אבל לוה דאינו מחזיר כלל חייב ואפשר דהיינו מ"ש ה"ה ויש מדקדק בהיפך כלומר דדוקא מלוה וערב כדכתיבנא זה נראה בפירוש דברי ה"ה ז"ל דאם נאמר דיש מדקדקים בהיפך רוצה לומר דפסקו כר"א משום דאית להו דמ"ש בגמרא בריש איזהו נשך לא מאי קום עשה לקרועי שטרא היינו דכ"ע כר"א כדפירשו שם התוס' ורבינו אית ליה כפירוש רש"י דאית ליה דכ"ע כר"י אין זה במשמע דברי ה"ה ז"ל שבלשון הבא אחר זה כתב מחלוקת ר"א ור"י משמע דעד השתא לאו בהאי שקלא וטריא קא עסיק לכן נראה כמ"ש. ואע"ג דרבינו פסק כר"נ ור"א דפטרו ובגמרא משמע דרבנן דפליגי עלייהו אית להו דמשעת כתיבה עבד ליה שימה ולכך מחייבים עדים דמשמע לכאורה דלר"א ור"נ פטורים העדים לא היא דר"א ור"נ נמי דפטרי מלוה וערב מחייבי עדים דמשעת כתיבה עביד ליה שימה אלא דאית להו דשימה דלא אתי לכלל גבייה לא מיחייבי לכך מלוה וערב אית בהו קום עשה לקרועי שטרא והשתא אתי שפיר דפסק רבינו כר"נ ור"א ופסק דעדים מיחייבי משום לא תשימון עליו נשך ואין הדברים סותרים: