הורו מקצת הגאונים וכו'. כתב ה"ה ז"ל ואפילו בתלמיד חכם דקדקנו למעלה כו'. קשה דבתלמיד חכם הא אמר לעיל שלא פירש בהדיא בתורת מתנה ולהכי כשמתנה ברבית לא מהני אבל כשפירש בהדיא בתורת מתנה לעולם דמהני אפילו דאינו ת"ח וכי תימא ת"ח סתמו כפירושו דודאי יהיב מתנה כדאמר בגמרא (דף ע"ה) מידע ידעי איסור רבית ומתנה יהבי להדדי מ"מ אין זה כ"ש בכל אדם דכיון דכל אדם הוי מפרש בתורת מתנה וכאן הוי סתמא די לן דנילף מילתא בהוא הדין ולא בכ"ש. וי"ל דמ"מ ת"ח סתמו עדיף מפירושו של עם הארץ דודאי איהו יהיב מתנה מלב ונפש משום דידע איסור רבית מה שאין כן בעם הארץ דאע"ג דאומר בפיו אין כן בלבו:
יראה לי שאין הוראה זו נכונה וכו'. מה שהקשה להם רבינו ז"ל ממה שאמרו חכמים הגזלנים ומלוי ברבית אין מקבלין מהם מכלל שהמחילה מועלת אינה קושיא כ"כ דנימא דהחכמים הם שהפקיעו מעות הלוה ונתנום למלוה וכמה פעמים מצינו חכמים שהפקיעו מעות בשביל שום תקנה וכמו שמצינו כאן מבואר בדין רבית במה דאמרינן לפנינו שנכסי יתומים מותר ליתן אותם לאיש נאמן קרוב לשכר וכו' דאמרינן התם ויהבינן להו ניהליה בבי דינא ופירש"י ז"ל בפני ב"ד שיש להם כח להפקיר נכסי המקבל וכו'. כתב ה"ה ז"ל דלא נחלק רבינו ז"ל על הגאונים במה שעתיד ליקח וקשה דא"כ לעיל כשאמר אסור להלוות בניו ובני ביתו וכו' לפי שאינו מקפיד ומתנה וכו' ומאי איכפת לן דליהוי מתנה הא אינה מועלת מתנה במה שעתיד ליקח. ויש לומר דשאני בניו ובני ביתו דודאי יהיב בתורת מתנה גמורה ואינו מקפיד והוי כבני חבורה שאינם מקפידים זה לזה: