אחד הממשכן את חבירו בב"ד וכו'. דברי רבינו ז"ל כמעורבבים דבגמרא פרק המקבל (דף קי"ד) אמרו עד בוא השמש תשיבנו לו זו כסות יום השב תשיב לו את העבוט כבוא השמש זו כסות לילה וכו' וא"כ קשה בדברי רבינו ז"ל שכתב שכל הממשכן שלא החזיר עובר משום השב תשיב לו את העבוט שכן כתב הא למדת כו' ומשום לא תשכב בעבוטו דהא בגמרא אמרו דמשום השב תשיב לו את העבוט אינו עובר על של יום אלא על של לילה וא"כ איך כתב כאן דמשמע דאפילו בשל יום עבר משום השב תשיב לו את העבוט ואין לומר דהכא מיירי בשל לילה דוקא דהא מדסתם משמע דבכל שכיר איירי וכ"כ ה"ה ז"ל פ"א מהלכות שכירות דמדסתם משמע דבכל שכיר איירי וכמו שהוא ז"ל הכריח שם אף אנו נכריח כאן וקשה עוד מזה שלא הזכיר כאן עד בוא השמש תשיבנו לו ולקושיא ראשונה י"ל דרבינו ז"ל סובר שעובר בשל יום אף בשל לילה ובשל לילה אף בשל יום ולמד כן משכיר יום ושכיר לילה דאמרו בגמרא כשהקשו הני דאיכא ביממא ליכא בליליא הני דאיכא בליליא ליכא ביממא תירצו שם שכירות חד הוא ומפרש רבינו ז"ל כפי הנראה פי"א מהלכות שכירות וכמ"ש שם ה"ה ז"ל דה"ק שם שכירות חד הוא ובין שכיר יום ובין שכיר לילה הכל נקרא שכיר א"כ ראוי שיעבור בשל יום אף בשל לילה ובשל לילה אף בשל יום אבל מ"מ הקושיא השנייה במקומה עומדת. ועוד קשה במה שכתב רבינו מחזיר לו את הכר בלילה ואת המחרישה ביום שנאמר השב תשיב לו את העבוט דמהאי קרא לא יליף אלא בשל לילה דוקא ועוד יש גמגום בלשונו. וראיתי מי שרצה לתרץ לקושיא שניה שלהיות זאת המצוה דהשבת העבוט הבאה במשנה תורה הלא היא כתובה בפרשת ואלה המשפטים כי שם נאמר עד בא השמש והוא ז"ל סובר דשם עבוט חד הוא נמצא א"כ דעשה דהשב תשיב לו את העבוט הוא בעצמו העשה דעד בוא השמש דיום ולילה שוים ואחר שבמשנה תורה הוחזרו הדינים הכתובים בספרי תורה הקודמים אין זו סברא לומר שהדבר הנשנה בעצמו יהיו כמו שני דברים נפרדים ויעבור עליו בשני לאוין או בשני עשין כי לכך נקרא משנה תורה לפי שבו הוחזרו הדברים בעצמם ועם זה נמצא שלא נשארו אלא ג' שמות ומפני כך כתב רבינו ז"ל הא למדת וכו' ולא הזכיר עד בוא השמש תשיבנו לו כיון דזו המצוה הוזכרה בהשב תשיב לו את העבוט ובלשון השבה עצמו ולשאר הגמגומים תירץ שהוא ז"ל תופס הלאו היותר פשוט ראשונה ומפני כן אמר מחזיר לו את הכר וכו' שנאמר וכו' ואח"כ מפרש דבריו וצ"ע בזה אם דרך הרב בכל המקומות שבכל דבר הנשנה במשנה תורה דומה לזה דלא חשיב ליה אלא לאו אחד וכל זה איננו שוה לי וצ"ע גם שם בפי"ב מהלכות שכירות במנין הלאוין דברי רבינו כמעורבבים וכבר ביארתיה שם. (עוד ראיתי מי שהקשה בלשון זה אמאי לא מנה כאן רבינו ז"ל עשה דבחוץ תעמוד שעובר הממשכן כשנכנס לביתו למשכנו כמ"ש הרב למעלה (ה"ד) ובנכנס לביתו למשכנו איירי הרב ז"ל הבא כמ"ש הא למדת וכו' שכ"כ שעובר משום לא תבא אל ביתו):
אחד הממשכן וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל דכלי אוכל נפש מותר לחובלן בלילה שאינו עושה מלאכה כגון מחרישה וא"ת א"כ מה בין דין זה לכלי מלבוש ומשכב דאותם נמי שלא בשעת מלאכה ממשכנין אותם וכי תימא דהא ודאי אחת היא הא ליתא דבהדיא כתב לקמיה ה"ה ז"ל בשם אותם המפרשים עצמם ובכלים שעושים בהם אוכל נפש מק"ו ומה אלו שממשכנין מחזירין אלו שאין ממשכנין אינו דין שמחזירין משמע דיש חילוק בין אלו לאלו. ואולי יש לומר דבכלי אוכל נפש היו לו חמשה רחיים ועושה מלאכה בכולן אע"ג דיכול לצמצם עצמו ודי לו באחד אינו ממשכן שום אחד מהם כמ"ש הרב המגיד ז"ל לעיל בשם התוספתא מה שאין כן בכלי מלבוש ומשכב וכן משמע מדברי הרב נמוקי יוסף ז"ל בפרק המקבל ע"ש: (כל זה נכלל במ"ש לעיל בס"א בד"ה אחד הממשכן וכו'):
הא למדת וכו'. במה שכתב ה"ה בשם המפרשים ז"ל ובכלים שעושין בהן אוכל נפש לא איירי אלא היכא דעבר ומשכנן א"כ אמאי לא הוציא מק"ו זה כלי מלבוש האמורים בתורה בגד שעליו שאי אפשר למשכנו כמ"ש רבינו ז"ל היכא דעבר ומשכנו ונימא ומה שאר כלי מלבוש שרשאי למשכנן מחזירן בגד שעליו שאינו רשאי למשכנו היכא דעבר ומשכנו אינו דין שיחזיר ובהכי הוה משמעינן רבותא בכלי מלבוש עצמו וי"ל דטפי רבותא הוי בכלי אוכל נפש שאין להם שרש בתורה מענין החזרה אבל בגד שעליו הרי יש לו שורש בתורה מענין החזרה משאר כלי מלבוש שמחזירין אע"פ שהוא אינו מבואר הרי כלי מלבוש אדם כמותו מבוארים בחזרה. ודע שהגאון מהררי"ק בסי' צ"ח הביא בשם בעל התרומות דכלי אוכל נפש שעבר ומשכנן מחזיר הצריך ביום ביום ונוטלו בלילה והצריך בלילה בלילה ונוטלו ביום וכן נראה מדברי הטור סי' צ"ח וזהו היא סברת אלו המפרשים דאל"כ קשה היאך לומדים חזרת כלי אוכל נפש שהיא חזרה בהחלט מחזרת כלי מלבוש שאין חוזרין אותם אלא הצריך ללילה בלילה והצריך ליום ביום ונוטלו בלילה דיו לבא מן הדין להיות כנדון וזה היפך דברי רבינו ז"ל שכתב למעלה ואם חבל מחזירין בעל כרחו. או אפשר דהוא כדעת רבינו וכאן איירי בכלי אוכל נפש שנתנם הלוה מדעתו דיכול ליטלם כדכתב הטור שם ושפיר עביד ק"ו כיון דמן התורה אסור למשכנו: