כשאמר לו הלוה ערבני כו'. הטור בסי' ק"ל הבין מדברי הראב"ד דהשיב על הך חלוקה לחוד שכתב שם והראב"ד השיג עליו דר"ל דבסתמא כיון שאמר לו ערבני כאלו הרשהו דמי על כרחין משמע דבחלוקה קמייתא דעמד מעצמו ונעשה ערב מודה לו אבל אין כן דעת הרב המגיד ז"ל שכתב אפשר שדעתו וכו' שנכנס בערבות מאיליו וכו' משמע דאית ליה דפליג הר"א ז"ל על רבינו ז"ל אפילו בחלוקה דנעשה ערב מאיליו דחייב ולא דמי לפורע חובו של חבירו דהכא כיון דנעשה ערב בפני הלוה הרי משמע דניחא ליה ללוה משום דעל אמונתו דערב הלוהו והוי כאילו היה שלוחו של לוה:
מת הלוה וקידם הערב ופרע החוב וכו'. כתב ה"ה דרבינו מפרש סוגיא דפרק גט פשוט (ד' קעד ע"א) אפילו ביתומים גדולים וכו' ובאמת י"ל דבערכין פרק שום היתומים (דף כב ע"א) איפליגו בהא פלוגתא רב פפא ורב הונא ומשמע מהתם דאין נזקקין ליתומים קטנים לרב פפא משום דלאו בני מיעבד מצוה נינהו משמע דגדולים לרב פפא בני מיעבד מצוה נינהו וכבר תמה הרב בעל המאור ז"ל כן ופירשה בקטנים וכמו שהאריך שם ואם נפשך לתרץ זה ולומר דרב פפא אמר בקטנים דאינו גובה מפני דיתמי לאו בני מיעבד מצוה נינהו אבל בא רב הונא בריה דרב יהושע והוסיף לפי טעמו דהוי משום צררי דאפילו בגדולים מהאי טעמא אינו גובה מהם דלטעמיה דהתפיס צררי לערב ליכא חילוק בין גדולים לקטנים ולפי זה מ"ש ה"ה ז"ל שרבינו מפרשה אפילו בגדולים קאי לרב הונא בריה דרב יהושע דאיירי אפילו בגדולים אבל רב פפא לא איירי אלא בקטנים דוקא וקשה לזה דא"כ מה שאלו בגמרא מאי בינייהו הא איכא בינייהו טובא היכא דהוי גדולים דלטעמיה דרב פפא לא הוי אלא קטנים דוקא ואע"ג דהתוס' בריש בבא בתרא כתבו דאין לחוש היכא דאמר איכא בינייהו דלא חשיב אחריתי מ"מ בהא יש לחוש משום דהא דגדולים לא מעין הא דחשיב דחייב מודה ושמתוהו דהתם לר"ה חייב ולרב פפא פטור והכא הוי איפכא לרב פפא חייב ולר"ה פטור והוה ליה למיחשביה ואולי אפשר דסובר רבינו דאין לחוש אפילו בזה ובהכי מיתרצא קושיא אחרת דאמאי לא אמר איכא בינייהו היכא דאודעינהו ליתומים דלרב הונא דחששא הוי משום דהתפיס צררי לערב כיון דלא אודעינהו היכא דאודעינהו ודאי דחייבים אבל לרב פפא דהוי טעמא משום דיתמי לאו בני מיעבד מצוה אין חילוק בכך כלל ועוד נ"ל לומר דרבינו מפרש בין בגדולים בין בקטנים משום דלפירוש רשב"ם דמפרש בקטנים איכא לאקשויי חדא דלפי המסקנא דתירץ דלהכי טרח וכתב התקבלתי וכו' עדיין לא תירץ דאפילו ליהוי התקבלתי בשטר מ"מ אית ליה לרב פפא בערכין דאין נזקקין לנכסי יתומים אפילו בשטר וכבר הקשו התו' ז"ל כן וע"ק לפירושו דמאי פריך מברייתא לוקמה ביתומים גדולים ולכך גובה מהם אבל בקטנים לאו בני מצוה נינהו ופטורים מיהו לכולהו פירושי נמי קשה לוקמה בבא לגבות מלוה עצמו דגובה כשבא הערב לגבות מהלוה מפני שהמלוה כתב לו התקבלתי וכבר הקשה זה הרמב"ן בחידושיו ותירץ דאי אפשר לומר כן דבמאי איירי אי דליכא עדים דלא פרעו אמאי גובה הרי יכול הלוה לומר פרע לך הערב ואי דאיכא עדים בכך שלא פרעו פשיטא אבל השתא דמיירי ביתומים קטנים וחייב מודה אשמועינן דגובה מיתומים קטנים דלא כרב פפא וא"כ הרשב"ם ג"כ יתרץ באופן זה דאי בגדולים וחייב מודה פשיטא. ועוד קשה דלרשב"ם ז"ל משמע דהך פלוגתא דהכא דרב פפא ורב הונא וההיא דערכין חדא היא וכבר הוצרך הרב בעל המאור ז"ל לתרץ זה יע"ש. ולתרץ כל זה אפשר שרבינו מפרש דפלוגתא דהתם הוי במלוה בשטר ובההיא אמר רב פפא דקטנים לאו בני מיעבד מצוה נינהו כי הא דנתחייב אביהם בשטר ואלימא טפי אבל הכא מה שפרע ערב זה הוי מלוה על פה וכדכתב הרשב"ם ז"ל ולכך אפילו בגדולים אמרינן לאו בני מיעבד מצוה נינהו ואקשינן עליה דרב פפא מברייתא דהתקבלתי שאפילו שכותב המלוה התקבלתי חשבינן ליה כמלוה על פה ולכך לא מתיישבה ברייתא לא בגדולים ולא בקטנים דבמלוה על פה כולם לאו בני מיעבד מצוה נינהו בשלמא לרב הונא דלא חשיב ליה טעמא דרב פפא אלא טעמא דצררי מוקי כשחייב מודה ונסתלק טעם צררי ולכך חייבים בין גדולים בין קטנים אלא לרב פפא קשה ומסיק דרב פפא חשיב התקבלתי כשטר גמור וברייתא איירי בגדולים דכיון דהוי כשטר גמור גובה מהם ומ"ש רב פפא שאינו גובה הוא במלוה על פה דלאו בני מיעבד מצוה נינהו והשתא יתורצו כל הקושיות הנזכרות. ועל מ"ש ה"ה בשם הרמב"ן דאית ליה דהתקבלתי סגי אפילו שאין חייב מודה קשה דהא לרב הונא בריה דרב יהושע דקי"ל כוותיה מוקמינן לה בשחייב מודה דהכי אמרינן התם בשלמא לרב הונא בריה דרב יהושע משכחת לה בשחייב מודה ואם כן כיון דקי"ל כוותיה ע"כ איירי בשחייב מודה ואע"ג דלרב פפא אמרו דהתקבלתי הוי כשטר לית הלכתא כוותיה וכ"ת דהוא סובר דמה שתירצו לרב פפא הוא לכ"ע ואפילו רב הונא מודה ביה מי דחקו לפרש כן. והנכון בעיני שהוא אינו גורס בגמ' אלא בשלמא לרב הונא ניחא ור"ל דהתקבלתי סגי בלא חייב מודה וזו היא גירסת בעל המאור ומפרש שם דהוי כי חייב מודה ע"ש ולפי פי' הרמב"ן הפי' הוי בשלמא לרב הונא התקבלתי הוי כשטר ולכך אמרה הברייתא שגובה כשיהיו גדולים אבל לרב פפא אפילו שיהיה כשטר אין לגבות אפילו כשיגדלו מפני שהוא מפרש שם טעמא דרב פפא דכיון דהערב פרע בלא ידיעת היתומים משמע דהוא רצה לזכות במצות פריעת בעל חוב ותירצו כיון דטרח וכתב התקבלתי משמע דאין כוונתו לעשות המצוה אלא שיפרעו היתומים וכמו שנתבאר שם בחידושי הרמב"ן ז"ל באורך והוא האריך שם ואני קצרתי יעויין שם: