מלוה שבא לתבוע וכו'. כתב ה"ה ז"ל בשם הרשב"א דכשבא ליפרע מן הקבלן אינו יכול לפרוע אלא זיבורית מה שהיה יכול להתפרע מן הלוה אבל הרמב"ן ז"ל נראה דאינו סובר כן וכדכתב הרב"י ז"ל סי' קכ"ט אלא שכתב שם שאם רוצה הלוה לפרוע מן הזיבורית שאינו יכול לגבות מהקבלן בינונית ולכאורה קשה דהרשב"א בתשובותיו סי' תתנ"ב כתב בסוף התשובה ומ"מ אילו היו נכסים ללוה ואפילו זיבורית ורצה הלוה לפרוע מן הזיבורית אע"פ שנעשה וכו' אינו יכול לפרוע מבינונית של קבלן ע"כ ודברים אלו נראים כסברת הרמב"ן ז"ל דדוקא היכא שרצה הלוה לפרוע זיבורית אז אינו גובה מהקבלן מן הבינונית אבל אם לא רצה לפרוע אז יכול לגבות מן הקבלן בינונית אע"פ שאין ללוה אלא זיבורית והוא היפך הנאמר כאן אלא שיש לומר שמ"ש שם ורצה הלוה לאו למימרא דאם לא רצה גובה מן הקבלן בינונית אם יש לו זיבורית אלא הכי קאמר כשרוצה הלוה לפרוע לא יפרע מן הקבלן אבל אין רוצה הלוה לפורעו יפרע מהקבלן בינונית אם אין לו זיבורית אבל אם יש לקבלן זיבורית ודאי יכול ליתן זיבורית:
היה הלוה במדינה אחרת וכו'. מה שכתב הרב המגיד דהרשב"א אית ליה כדברי רבינו דאפילו מן הערב גובין כשמת והניח יתומים קטנים קשה טובא דהרשב"א בתשובה סימן תתקע"ג כתב דיש לחלק בין ערב לקבלן דדוקא ערב אין נפרעין ממנו אבל קבלן נפרעין ממנו והוא כדעת הרא"ש ז"ל שכתב הטור בחשן המשפט סי' ק"י וכ"כ שם הרב ב"י ז"ל וצ"ע: