ערב של כתובה וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל וקצת נראה כן ממה שהקשו בגמרא בכמה מקומות וכו' ולא תירצו בשקנו מידו. אין להקשות גם כן לדברי רבינו כשאמר מעכשיו דליכא אסמכתא כמו שאמר בפי"א מהלכות מכירה דהאי ודאי הוי אוקימתא אבל קנו מידו לא הוי אוקימתא כל כך. עוד כתב ויש לדחות טעם זה וכו'. הא דלא דחה דשאני התם דליכא מצוה משום דהתם אפילו בדאיכא מצוה איירי כדאמרינן בסוף פרק גט פשוט הרי שהיה חונק את חבירו כו' ובודאי דהך מצוה הוי דהציל את חבירו ולא מידי חסריה דומה לכתובה וכן פירשו שם בגמרא גבי חנוק מה לי אמר ר' ישמעאל וכו':
וקבלן של כתובה חייב. כתב ה"ה זה לשון הרשב"א שכתב שצריך שיאמר לה תן לו ואני קבלן. קשה דלעיל כתב רבינו ז"ל דתן לו ואני קבלן הוי ערב ומלשון ה"ה שהביא עליו שם דברי הרשב"א ז"ל יש מי שאומר שאם כתב בשטר וכו' משמע דמודה הרשב"א לענין הדין לרבינו ז"ל ואיך כתב כאן דהוי קבלן ואולי י"ל דהך לישנא לאו בדיוקא נקטיה ור"ל שאמר תן לו ואני אתן לך. כל זה כתבתי לפי הנסחא אשר לנו בכסף משנה בדברי רבינו דתן לו ואני קבלן הוי ערב אבל בשאר נוסחאות אין כתוב בספרי רבינו תן לו ואני קבלן הוי ערב וכן נראה שנסתפק בדין ואפשר דסבירא ליה לה"ה דלדברי רבינו תן לו ואני קבלן הוי קבלן וב"י גריס בדברי רבינו הוי ערב ולפי הנוסחא ההיא קבלן כדעת הרא"ש וכ"נ פי"ז מהלכות אישות בדברי ה"ה ז"ל עיין שם. עוד כתב ה"ה ואני אומר דלפי דברים אלו וכו' ואין נראה כן בדעת רבינו. משמע דאית ליה דלרבינו אפילו לאחר מתן מעות שייך קבלנות ממ"ש פי"ז מהלכות אישות וקשה קצת דנראה דרבינו מודה לזה דשם כתב אי זהו קבלן זהו שאמר לאשה הנשאי לזה ואני נותן כתובה זו. נראה דנישואין הוי כמתן מעות דבעת הנישואין ולכך אהני לשון קבלנות אבל אחר הנישואין דהוי כאחר מתן מעות משמע לשון רבינו ז"ל דהוי כמ"ש הרשב"א ז"ל: