שטרי חוב המוקדמין וכו'. כתב ה"ה ז"ל והם ז"ל הקשו ואמרו והלא עדים פסולים הם וכו'. רבינו ז"ל בפירוש המשנה נראה שרצה להמלט מקושיא זאת וכתב דשטרי חוב המוקדמים היינו כגון שלוה ראובן משמעון ממון וכתב לו שטר ואח"כ החזיר ראובן לשמעון ממונו שהלוהו וכתב לו שמעון מחילה ונשאר השטר בידו או הניחו אצלו ראובן על דרך פקדון ואמונה נאמר דהשטר ההוא נמחל שיעבודו ונעשה חספא בעלמא כשפרע חובו בעל השטר ואחר כך לוה ראובן משמעון ממון שני ואמר לו ראובן אל תצריכני לכתיבת שטר אחר שהשטר הראשון שהיה לך עלי יהיה בידך וכו' ועוד האריך שם ועם זה תירץ זה ודאי שאין העדים פסולים אבל אני תמה מאד על פירוש זה דבפ"ק דמציעא (דף י"ז ע"א) אמרו שטר שלוה בו אינו חוזר ולוה בו שכבר נמחל שיעבודו ואמרו שם דאפילו יזיף ביומיה דאינו מוקדם אסור וא"כ אם פירוש מוקדמין הוא זה למה אמרו פרק איזהו נשך (דף ע"ב ע"א) הטעם גזירה שמא יגבה מזמן ראשון אפילו שיגבה מזמן שני אינו יכול דכבר נמחל שיעבודו וכמו שאמרו שם אפילו יזיף ביומיה וצריך עיון: