וכן יתומים וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל וזה נראה דעת ההלכות וכו'. נ"ל שדקדק כן ממ"ש בפ"ק דמציעא דשבחא דממילא גבי ממקבל מתנה והא נפקא ליה מדאמרינן גבי יתומים דטורף שבחא דממילא וכמו שהכריח הרמב"ן בספר המלחמות מההיא דבכורות פרק יש בכור (דף נ"ב ע"ב) ואי הוה ס"ל להרי"ף ז"ל דיתומין גובין מהן אפילו שבח הבא מחמת הוצאה מה ראיה מייתי מיתומים למקבל מתנה שאני יתומים דאפילו שבח הבא מחמת הוצאה גבי מינייהו אלא ודאי דיתומים ומקבל מתנה אית ליה דשוים ולכך משמע ליה דשבח הבא ממילא גבי כיון דביתומים הוי הכי והר"א ז"ל בהשגות פליג על דין זה ואית ליה כמ"ש התוס' ז"ל בפ"ק דמציעא (דף ט"ו ע"א) דגובה מיתומים משום דברא כרעא דאבוה הוא וכמו שהאריכו בדיבור ב"ח גובה את השבח ומה שכתב הרי"ף ז"ל בפרק המקבל וה"מ היכא דשוייה לההוא ארעא אפותיקי ולא מסיק ביה אלא שיעור ארעא לחוד לא כתב כן אלא משום לוקח דבלוקח אי מסיק ביה שיעור ארעא ושבחא גובה כל השבח ואינו נותן לו אפילו הוצאה אבל גבי יתומים אין חילוק בין מסיק ביה שיעור ארעא ושבחא בין לא מסיק ביה שיעור ארעא ושבחא דהא עשאו אפותיקי בכל גוונא גובה ב"ח את השבח ונותן את היציאה או שבח כשיעור הוצאה ואי לא עשאו אפותיקי בכל גוונא אין גובה שבח מיתמי כלל אפילו דמסיק ביה שיעור ארעא ושבחא דיתמי כמקבל מתנה הוו וא"כ אין מקום לחלק ביתמי בין מסיק ביה שיעור ארעא ושבחא ללא מסיק אלא שיעור ארעא לחוד ולאפוקי מדברי הרב"י ז"ל בהלכות אפותיקי בח"מ סי' קט"ו שכתב על דברי ה"ה ז"ל ליישב אליביה לשון הרי"ף ז"ל דהמקבל דמשמע לכאורה דהוי דלא כוותיה דמ"ש המקבל מתנה ויתומים שוים כתב שם דברים אלו ונ"ל במ"ש הרי"ף ז"ל ולא מסיק ביה אלא שיעור ארעא לחוד לגופיה איצטריך כלומר וכו' ולא יהיב שבחא כלל אפילו ליתמי כיון דאפותיקי היא ובמחילה מכבודו אין מקום לתירוץ זה דבהדיא כתב ה"ה ז"ל דבאפותיקי אפילו מסיק ביה שיעור ארעא ושבחא נותן הב"ח הוצאה ליתומים ובכה"ג איירי בגמרא (שם דף ק"י ע"א) דאמר ב"ח אומר אביכם השביח ויתומים אומרים אנו השבחנו ותן לנו הוצאה אלא עיקרן של דברים שאין חילוק לגבי יתומים כלל בין מסיק ביה שיעור ארעא ושבחא ללא מסיק אלא בענין אפותיקי ולא בענין שאינו אפותיקי וכן נראה שהיה דעת הרב"י ז"ל לעיל בסמוך שכתב ויותר נ"ל דכי מפלגינן בין מסיק שיעור ארעא ושבחא וכו' אבל ביתומים לעולם אינו גובה שבח אלא שכאן כתב בהיפך לתרץ דברי ה"ה אבל ה"ה עצמו סותר אותם כדכתיבנא ומ"ש ג"כ י"ל דס"ל להרי"ף הכי מדכתב וה"מ דלא שוייה וכו' אין הוכחה בההיא הוכחה וכמו שהוא עצמו סתר זה שהרי הרא"ש ז"ל כתב לשון זה אף ע"ג דאית ליה דיתומים לאו כמקבל מתנה אבל מה שיש להוכיח מדברי הרי"ף ז"ל שסובר כן הוא מהטעם שכתבתי למעלה ועל זה הוא שסמך ה"ה ז"ל: