אבל מחרימין על מי שיש לו ולא יתן לבעל חובו. אני תמה בזה מ"ש ה"ה ז"ל דאית ליה לרבינו ז"ל דמאי דקאמר בגמרא בפרק ואלו מגלחין מנא לן דמחרמינן איירי בחרם סתם דבפרק כ"ד מהלכות סנהדרין כתב רבינו ז"ל וכן יש לדיין לנדות ולהחרים מי שאינו בן נדוי כדי לגדור פרצה כפי מה שיראה לו והשעה צריכה לכך וכו' שנא' אורו מרוז אמר מלאך ה' אורו ארור יושביה כי לא באו לעזרת ה' הרי מבואר שם דאית ליה לרבינו ז"ל דאיירי בחרם פרטי שמחרימין לאדם אחד שעשה שלא כהוגן גם קשה על דברי ה"ה ז"ל שכתב לעיל בפ"א גבי מ"ש רבינו ז"ל שמחרימין על מי שיש לו מטלטלין וכו' שהחרם הוא מתקנת הגאונים ומה לי הך חרם שכתב כאן ומה לי הך חרם שכתב לעיל וי"ל להך קושיא דאית ליה לרבינו ז"ל דהך חרם הוי מן הדין שכתב דין תורה וכו' ואח"כ כתב כשראו הגאונים משמע דאית ליה דהך חרם הוי מדין תורה ושאני הך דהכא מדלעיל דהתם היינו להחרים אם יש לו מטלטלין כדי לגבות מהם תחילה אבל כבר יש לו ממה לגבות ולכך מן הדין אין מחרימין אלא מתקנת הגאונים וכן פכ"ב שכתב רבינו ואם רצה המלוה להחרים על מי שיש לו מעות או מטלטלין וכו' הוי כה"ג שיש לו ממה לגבות ולכך כתב שם ג"כ ה"ה דהוי תקנת הגאונים אבל הכא דמיירי שאין לו לגבות כלום מן הדין מחרימין מפני שאין לו ממה לגבות ומפסיד חובו:
כשראו הגאונים הראשונים וכו' ושלא נתן מתנה ע"מ להחזיר וכו'. אע"ג דאם נתן ע"מ להחזיר כשיבואו אח"כ המעות בידו [הלוה] חייב ליתנם למלוה שהרי בכלל השבועה הוא שיחזיר כל מה שירויח או יבא לידו וא"כ נראה לכאורה שאין צריך להשביעו בכך מ"מ משביעין אותו על כך כדי שיפרוש מתוך השבועה ויודה ויתן אותם למלוה שהרי הוא רואה עתה מעותיו בידו ואינו רוצה להמתין זמן רב או שמא יפסיד הלוה המעות וכיוצא. (א"ה ולפעד"נ דצורך גדול היה לתקנה כי מה שיבא לידו אח"כ רשאי ליקח לעצמו ממנה מזון שלשים יום וכסות י"ב חודש כמ"ש רבינו משא"כ כשיודה עכשיו שנתן מתנה ע"מ להחזיר לו לחצי שנה או יותר אזי תיכף משועבדין למלוה שהמקבל מתנה כשיבא הזמן יחזירהו למלוה ולא יקח הלוה אח"כ ממנו כלום לא למזון ולא לכסות כי מעכשיו משועבד למלוה מדר' נתן כמ"ש בטוש"ע ח"מ סי' קי"א סי"ט דגם במתנה ע"מ להחזיר שייך שיעבודא דר' נתן וא"כ מעכשיו משועבד למלוה ועכשיו הרי מסדרין לו למזון ולכסות ולא יצטרך ליתן אח"כ פעם אחרת מזון וכסות ונמצא מרויח בשבועה זו שפיר והיא לצורך ונסתלק קושיית ספר התרומות כנ"ל. זאב שפירא):
ומחרימין תחילה על מי שידע לפלוני וכו'. נראה דהך חרם תקנת הגאונים דחרם שכתב לעיל ה"ה ז"ל דהוא מדין הגמרא הוא מ"ש שם מחרימין על מי שיש לו והך הוא חרם דהוי מדין תורה אבל להחרים על מי שידע לפלוני נכסים הוי מתקנת הגאונים ומפני כן כתב רבינו ז"ל בחרם הקודם בפ' זה על מי שיש לו וכו' ובהך כתב על מי שידע וכו' אבל בפ"א שמחרימין על מי שיש לו מטלטלין או מי שידע לו מטלטלין מפני דכולהו הוה מתקנת הגאונים כדכתיבנא:
נראה לו ממון וכו'. מה שלא הביא ראיה ה"ה ז"ל למעלה בפ"א בדבור המתחיל טען וכו' כשכתב וממה שיבא בפ"ב יראה כן מדין זה שהרי כתבו רבינו ז"ל בפירוש הטעם הוא שאין לדין זה מוצא בגמרא כלל וכוונת ה"ה ז"ל דאע"פ שאינו מבואר בגמרא כמו שכתב קודם יראה כן מדין ס"פ שני המבואר בגמרא אבל דין זה של נראה לו וכו' הוציאו רבינו ז"ל משם: