מכרן לאחד זו אחר זו וכו'. יראה לי שאמר באחרונה משום סיפא שהיכא שמוכר העידית שהניזקין גובים מהם דאי לאו באחרונה לא היו גובים מהם כמו שפירש הרב המגיד שאפילו שיהיו ביד הלוקח הראשון גובה מהם כיון שמכר העידית באחרונה דאי משום איהי גופא ליתא שאפילו לקח העידית ברישא ומכר הזיבורית ובינונית ניזקין גובים מן העידית כמו שאמר לעיל רצה מזה גובה רצה מזה גובה אלא ודאי משום סיפא איצטריך:
מכרן לאחד בזו אחר זו וכו'. כתב ה"ה ז"ל ויש שם אוקימתא אחרת בגמרא וכו' ובעל העיטור פסק כאוקימתא זו ואם המוכר קיים דין כולם בזיבורית ס"ל לבה"ע דלא כרש"י ז"ל שכתב בב"ק (דף ח') דדוקא בניזקין אמרינן אי שקלת וכו' משום דיכול לומר לו השתא שקלת בינונית ואי מהדרנא שטרא תשקול זיבורית אבל בבעל חוב שאומר לו אי שקלת השתא זיבורית שקול ואי לא מהדרנא שטרא למריה ותשקול זיבורית לא מצי למימר הכי משום דיכול לומר לו לכי תהדר דהשתא נמי זיבורית קא בעית למפרע לי זהו דעת רש"י אבל דעת בעל העיטור דמה שאדם יכול לעשות רואין אותו כאילו כבר הוא עשוי וכדכתב הרא"ש ז"ל בפסקיו והא דלא פריך גמרא שם מבעל חוב כמו דפריך מניזקין כבר הקשה שם הרא"ש ותירץ ע"ש ואע"ג דבמימרא דרבא דהתם דאמר מצי למימר הנחתי לך מקום לגבות כתבו שם התוס' והכריחו דראשון נמי לא יכול לדחותו אצל זיבורית דאי משום אי שקלת יאמר לו לכי תהדר אין דעת בעל העיטור כן אלא הוא מפרש דמ"ש בגמרא מצי למימר הנחתי לך מקום וכו' דוקא קאמר וכמו שגבי בעלים יכול לומר כן ה"נ יכול לומר גבי לוקח ראשון ולא כדברי התוס' שכתבו בתחלת דבריהם דהך לישנא לאו דוקא ולפיכך פירשו דטעמא משום מה מכר ראשון לשני כל זכות וכו' ועל פי זה הוכרחו לומר דראשון נמי לא היה יכול לדחותו אצל זיבורית משום טעמא דלכי תהדר. עוד כתב ה"ה ואף בהלכות לא הובאה כבר תמה הרב בעל המאור על ההלכות והרמב"ן ז"ל בספר המלחמות האריך שם ליישב דעת הרי"ף ז"ל ע"ש וכלל דבריו הוא דמה שאמרו בגמרא אי הכי בניזקין נמי נימא הכי עד שהוצרכו לדחוק ולתרץ מכח קושיא זו הכא במאי עסקינן ביתמי אין זו קושיא משום דבניזקין לא אמרינן אי שתקת וכו' לגרוע מדינא קמא דהוא בעידית אלא אי שתקיתו אמרינן כדי שיטלו כדיניהם וכדאמר רב ששת שקליתו כדינייכו ולכך אינה קושיא מההיא דניזקין כלל והכריח הדבר ממקומות אחרים אלא שמה שתירץ ביתמי תירץ לו לפי שיטתו לרווחא דמילתא לומר דאפילו אי טעין לא מהני וכמו שהאריך שם ונראה שזו היא דעת רבינו ז"ל אלא שיש לי מקום עיון על ההלכות ורבינו שכתבו שטעמא משום דיאמר הלוקח אי אפשי בתקנת חכמים דאין אנו צריכים לטעם זה כלל אלא לתרץ קושיא דאי הכי בניזקין נמי וכו' כיון דעיקר קושיא ליתא א"כ לא צריכנא להך טעמא ויש לתרץ לזה וקל להבין: