בד"א בשמכר לשעתה וכו'. הגם כי פירוש רבינו ז"ל דחוק בלשון הירושלמי שאמר כשמכר לשעה וכו' דאין נראה פירוש מכרו לשעה וממכר עולם כן מ"מ מרווח פירושו שנתיישבו לפי דבריו הקושיות שיש לפירוש הראב"ד והקושיא שיש לפירוש שפירשו שאר המפרשים דלפירוש הראב"ד ז"ל שכתב הרמב"ן בשמו בספר המלחמות שהעתיק לשונו סובר דשני מחלוקות הם דרשב"ג ורבנן ומחלוקת הירושלמי שהביאו מרשב"ג ורבנן הוי באפותיקי מפורש ומחלוקת בגמרא דידן באפותיקי סתם ולפי פירושו אתי שפיר והלוקח יחוש לעצמו דכיון דהוי אפותיקי מפורש יש לו ללוקח זה לחוש יותר משאר לוקחים מלוים משום דכיון דהוא אפותיקי מפורש אע"פ שיהיו שם שאר נכסים יקחו אותו ממנו מה שאין כן בשאר לוקחים דכשיהיו שם שאר נכסים לא יקחו אותו מהלוקח אבל קשה זה עליו דבמסכת שביעית הביאו הירושלמי הזה והעמידוהו באפותיקי סתם וכמו שהקשה עליו הרמב"ן ולפי' הרי"ף ז"ל דמפרש באפותיקי סתם קשה תרתי חדא לישנא דהלוקח יחוש לעצמו שדחק עצמו הרמב"ן לתרץ לפי פירושו ועוד קשה עליו מה שאמרו בפרק אלמנה לכ"ג על מחלוקת ר' יוחנן ורבי אלעזר גבי עבדי צאן ברזל כשהביאו ההיא ברייתא הוי כשמכרן לשעה אנן קיימין אבל אם לא מכרן לשעה דברי הכל אינן מכורין דהאי הוי וכו' לא קאי על הברייתא שהביא אלא על המחלוקת של רבי יוחנן ורבי אלעזר ופשט לשון הוי כשמכרן וכו' משמע דעל הברייתא קאי כמו שהוא לפירוש הראב"ד ז"ל ולפירוש רבינו נתיישב הכל דהוא מפרש באפותיקי סתם והלוקח יחוש לעצמו אתי שפיר אליבא דרבינו וכדכתב ה"ה וגם מ"ש הוי בשמכרו לשעה וכו' קאי על הברייתא דהכי קאמר כיון דהלוקח יחוש לעצמו ואית ביה חששא יותר משאר לוקחים מלוים וכמ"ש ה"ה א"כ ודאי צריך לומר שמכר לשעה שאם מכרו לעולם הרי ודאי אינה אותו ואין המכר מכר דכיון דיש בו חששא בזה הלוקח יותר משאר לוקחים לא היה לו לפרש שמוכרו לעולם שהוא משועבד באפותיקי ואם ימכור שאר נכסיו יבא לגבות מזו וזהו שכתב ה"ה ז"ל וא"כ הוא י"ל וכו' כלומר דיפה אמר הירושלמי שנמשך ממה שאמר והלוקח יחוש וכו' דין זה שמכרו לשעה ולא ממכר עולם: