הודה לו שפרע וכו'. נראה דה"ה מפרש דטען לוי שלא מכר קאי אדלעיל מיניה דאחר שהודה שנפרע מהשטר ושאל ממנו ראובן שיתן לו המעות מפני שמכר לו שטר פרוע טען הוא ליפטר מראובן שלא מכר ולא נתן שטר זה לראובן ואינו חייב לו כלום לזה אמר דנשבע לוי כדי להפטר מראובן שלא מכרו לו ונפטר ועם זה הפירוש באו דברי ה"ה על נכון במה שדקדק מדברי רבינו אבל הרב בעל כ"מ ז"ל הבין דהך חלוקה דטען לוי לאו אדלעיל קאי אלא חלוקה בפני עצמה היא וה"פ טען לוי שהשטר הזה הנמצא ביד ראובן שעדיין חייב לו שמעון השטר ולא מכרו ונתנו לראובן כמו שאמר ראובן אלא הוא חייב שטר זה לו הנה אז נשבע שמעון היסת שאינו חייב לו השטר ללוי ונפטר מפני שאע"פ שיש ללוי שטר עליו כיון שאינו בידו גרע ונפטר בשבועת היסת. ולפי פירוש זה קאי נשבע אשמעון הנזכר בבבא קמייתא ולא בהך חלוקה והוא דוחק ויותר נראה פירוש ה"ה דנשבע קאי אלוי דסמיך ליה ומפני שהרב בעל כ"מ הבין כך בדברי רבינו לפיכך נתקשו אצלו דברי ה"ה ז"ל כי באמת אין להם מקום לפי פירושו אבל דבריו ברורים ונכוחים כפי הפירוש שכתבתי, ומכ"מ יש לתמוה קצת על ה"ה דהיה לו להכריח דאין מאמינים לומר שהיה פרוע קודם המכירה משום דזיל בתר טעמא דמ"ט אנו מאמינים ללוי לומר פרוע אי משום דאי בעי מחיל דהיינו טעמא קמא דכתב ה"ה א"כ אין ליפות כחו בזאת הטענה יותר מטענת המיגו וכיון דאם היה מוחל היה משלם כל מה שבשטר הוא הדין והוא הטעם כשאמר שנפרע קודם ואי משום טעמא אחרינא שכתב ה"ה בשם יש מי שכתב דהרי הוא כמוחלו עכשיו א"כ כשמוחלו עכשיו ודאי שחייב לפרוע לו כל מה שבשטר וצ"ע: