שטר מזויף הוא וכו'. קשה באמת לאלו הגאונים שאמרו שישבע בהאי חלוקה דמזויף אמאי ישבע כיון שנתקיים השטר בחותמיו ושטר מקויים הוא וצ"ע. כתב הר"א ז"ל בהשגות נראה דדוקא בטענת פרעון משביעין אותו שהפוגמת כתובתה נשבעת והפוחתת נוטלת בלא שבועה שהשטר מצוי יותר בפרעון ע"כ וק' דאע"פ שכתב שהוא כדמות ראיה אין כאן לא דמות ולא ריח דטעמא דפוגמת נשבעת משום דמיפרע לא דייק ורמו רבנן שבועה עליה כי היכי דלידוק מה שאין כן בפוחתת ועוד דהתם בין בפוחתת בין בפוגמת איירי דהלוה טען טענת פרעון ואפ"ה דפוחתת לא משתבע וא"כ כיון שלעולם הוא טענת פרעון מ"ט לומר דטענת פרעון מצוי יותר. כתב ה"ה ז"ל וכן עיקר שאין נשבעים אלא על טענת פרעון דאי לא לשמעינן רב פפא רבותא. וקשה דדילמא נקט רב פפא הכי משום רישא דאפילו בטוען פרעון אי לא טעין לא טענינן ליה ולא משתבע והוי הא רבותא טפי ברישא וי"ל דהאי לאו רבותא היא כלל דבמתני' אמר פוגם ישבע משמע דאם אינו פוגם לא: