1
כל שהעידו עליו שעבר עבירה שפשט בישראל שהיא עבירה אף ע"פ שלא התרו בו שאינו לוקה נפסל לעדות כיון שידע שעשה עבירה ואם יש חשש שמא שוכח הוא צריכין להודיעו ואין אדם נפסל בעבירה על פי עצמו דאין אדם משים עצמו רשע כדאמ' פרק זה בורר דף צ"א דאין אדם יכול לפסול עצמו על פיו דהא אין קרוב מעיד לא לזכות ולא לחובה ואדם קרוב אצל עצמו ואין אדם קרוב אצל ממונו כדפשט הדר רבא פרק קמא דאין אדם קרוב אצל ממונו לענין פלגינן דבורא כשאמר שפלוני רבע שורו והשור יסקל. והפסול שלקה חזר לכשרותו כדכתיב ונקלה אחיך כיון שנקלה הרי הוא אחיך ושאר פסולי עדות דחמירי צריכי תשובה לחזור לכשרותם: