אין נבלת העוף הטהור צריכה מחשבה לטמא בבית הבליעה אלא לטומאת אוכלין כדתנן פרק קמא דטהרות י"ג דברים נאמרו בנבלת עוף טהור צריכה מחשב' ואינה צריכה הכשר ומטמאה טומאת אוכלין דמשמע דהא דצריכה מחשבה ואינה צריכה הכשר היינו לטומאת אוכלין דלטומאה נבלה הא חשיב לה קרא אוכל לטמא כדכתיב וכל נפש אשר תאכל נבלה וטרפה וגו' ואוקמי' בנבלת עוף טהור כדאמרינן ופשיטה דאינה צריכה הכשר דהיא עצמה מטמאה ואינה מקבלת טומאה לאחר שתהיה צריכה הכשר וכדתנן פרק בתרא דעוקצין דכל שמטמא טומאה חמורה אינה צריך הכשר כדילפינן פרק דם שחיטה מתני' דבי רבי ישמעאל על כל זרע זרוע וכו' מה זרעים מיוחדים שאין סופן ליטמא טומאה חמורה וצריך הכשר אף כל שאין סופן ליטמא טומאה חמורה צריך הכשר יצאת נבלת עוף שסופו לטמא טומא' חמורה ואינו צריך הכשר כדא' וכו'. פרה אדומה ושעירי הנשרפי' אף על פי שמטמאין המתעסק בהן אם חישב עליהן לאכילה צריך שתגע בהן טומאה ואחר כך יטמאו טומאת אוכלין כחכמים דפרק טבול יום דפליגי ארבי מאיר ואמרי דפרה ופרים הוא דמטמאי טומאת אוכלין ולא שעיר המשתלח דהא דתנא דבי רבי ישמעאל הכי קאמר לטמא טומאה חמורה צריך הכשר טומאה ממקום אחר שיגע בשרץ או בנבלה ולא שיטמא מאליו וכדאמרי' במערבא כדמייתי התם אבל מי שסופו לטמא טומאה חמורה אין צריך ליגע בטומאה ומטמא טומאת אוכלין מאליו כגון פרה ופרים אבל חזי לטומאה מיהת בעלמא בעי' ולא בעלי חיים דלא אשכח' בעלי חיים מטמאין.