1
נבלת העוף הטמא טהורה מטומאת בית הבליעה כדתניא פרק חטאת העוף ופרק גיד הנשה רבי יהודה אומר יכול תהא וכו' תלמוד לומר נבלה וטרפה לא יאכל מי שאיסורו משום בל תאכל נבלה יצא עוף טמא שאין איסורו משום בל תאכל נבלה אלא משום בל תאכל טמא דאין איסור נבלה חייל אאיסור טמא ומ"ד (ליה) איסור חל על איסור דריש מי שאיסורו משום בל תאכל נבלה לחודיה יצא זה שאיסורו משום טמא ונבלה ואם חשב עליה לאכילה והוכשרה הויא כאוכלין טמאין שהן ראשון לטומאה כדתנן פרק קמא דטהרות דצריכה מחשבה והכשר ומשום דאסורה באכילה צריך מחשבה לשוויה אוכל והכשר כדתנא דבי רבי ישמעאל פרק העור והרוטב ופרק טבול יום על כל זרע וכו' כל שאין סופו לטמא טומאה חמורה צריך הכשר יצא נבלת עוף טהור כדאמ' לעיל וכנפים ונוצה והרך שבה הוו כבשרה כדתנן נמי התם.