נבלת העוף הטהור מטמא מן התורה כדכתי' פרשת אחרי מות וכל נפש אשר תאכל נבילה וטריפה וגו' ורחץ במים ותניא בת"כ דבנבלת עוף טהור הכתוב מדבר דהא חלוק מעוף טהור דלעיל דכתי' כי יצוד ציד חיה או עוף וגו' והוא אסור משום נבילה וטריפה כחכמים דאמר' התם נבלה וטרפה נבלה שיש לה טריפה יצא עוף טמא שאין לו טרפה ואינה מטמאה אלא בבית הבליעה דבתוך המעים אינה מטמאה דכתיב וכבס בגדיו במים וטמא עד הערב וטהר דאע"ג דנבלה בתוך מעיו דלא נתעכלה כגון שאכלה סמוך לשקיעת החמה כיון דטבל והעריב השמש הוי טהור ובתוך הפה נמי אינה מטמאה דכתיב נפש אשר תאכל להכי אפקיה בלשון נפש לאשמועינן דאבית נפש הוא דמטמא דהיינו בבית הבליעה והאי דכתיב אשר תאכל ליתן שיעור לטומאתה כדי אכילה דהיינו כזית יכול יטמא אדם וכלי חרש בשעת בליעתו תלמוד לומר וכבס בגדיו בגד הוא מטמא ואינו מטמא לא אדם ולא כלי חרס נמצאת אומר היה אוכל נבלת עוף טהור וידו אחת בתנור וידו אחת על גבי חברו שניהם טהורים ואחר שבלעה אינו מטמא שאר כלים דאף על פי שהוא טעון טבילה והערב שמש לא הוי אלא ככלי ראשון לטומאה אחר שפירש ממטמאיו.