Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 4:1

אזהרת שיו שלא יתן המלוה מעותיו ברבית כדכתיב את כספך לא תתן לו בנשך ונשך ותרבית אחת הוא כדכתיב בנשך ובמרבית לא תתן אכלך כדאמר רבא ריש פרק אי זהו נשך אי אתה מוצא לא נשך בלא תרבית וכו' ולא חלקן הכתוב אלא לעבור עליו בב' לאוין:
אזהרת שיז שלא ללות ברבית דכתיב לא תשיך לאחיך כלומר לא תנשך לאחיך מדלא כתיב לא תשוך לאחיך דהוה משמע אמלוה:
אזהרת שיח שלא להתעסק בין מלוה ולוה ברבית דכתיב לא תשימון עליו נשך זה אזהרה לעדים גם כן ולערב ולסופר וכדאמרינן סוף פרק אי זהו נשך נמצא המלוה עובר על כולן כדאמר אביי התם משום לא תהיה לו כנושה דבשעת הלואה נותן בנשך ובשעת פרעון הוא לו כנושה כשתובעו ודוחקו והוא נותן לו בנשך בשעת פיסוק התנאי וכתיב לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך אל תקח מאתו נשך ותרבית ומשום לא תשימון עליו נשך ומשום ולפני עור לא תתן מכשול לפני הלוה להעבירו על לא תשיך והם ששה ולוה עובר גם כן על לפני עור שמעביר את המלוה ועדים אינם עוברים אלא משום לא תשימון וכל מי שהיה סרסור או מסייע ביניהם עובר משום לפני עור. ואין לוקין על לאו זה של רבית מפני שניתן להשבון דרבית קצוצה יוצאה בדיינים כרבי אלעזר התם ריש פרקא וטעמא כדמפרש התם דאמר קרא וחי אחיך עמך אהדר ליה כי היכי דניחי דרישיה דהאי קרא ברבית קאי אל תקח מאתו וכו'. ומכין אותו עד שתצא נפשו שיקיים מצות וחי אחיך וכו' כמו בשאר מצות סוכה שאיני עושה לולב שאיני נוטל וכו' מכין אותו וכו' אבל אין יורדין לנכסיו שאינם משועבדים לכך ולהכי לא מיחייבי בנים לאהדורי אפילו בהניח אביהם אחריות נכסים וכתיב נמי אל תקח מאתו נשך וכו' לדידיה אזהר רחמנא לבריה לא אזהר רחמנא כדאמרינן וקרי' בהו יכין רשע וצדיק ילבש ואם היה דבר מסוים כמו פרה וטלית ועשה תשובה ולא הספיק להחזיר עד שמת חייבין בניו משום כבוד אביהם.